מאגר מידע
מאגר מידע > יהודים בתפוצות > יהודים באירופה במאות 20-18
מאגר מידע > שואה > חיים יהודיים באירופה בין שתי מלחמות העולם > יהודי סלוניקי בשנים 1939-1918

סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: החיים החברתיים בסלוניקי | מחברת: יהודית דישון

מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח

קלצל מספר רק מעט על החיים החברתיים שניהל בסלוניקי, ובכל אופן גם כאן הוא מרחיב בפרטים שלא היו ידועים ממקורות אחרים. הוא מספר על ביקור שערך אצל ראש עירית ועדת בית הספר, ותוך כדי כך הוא עומד על הפרטים המיוחדים באירוח שבלבנט. הדבר הראשון שצד את עינו של קלצל היה חדר האורחים בסלוניקי, שכה שונה מחדר האורחים האירופי: חדר האורחים הזכיר למחבר חדר בהרמון תורכי, והיה כמעט ריק, ללא שולחנות או כסאות; שטיח מרהיב כיסה את הרצפה ולאורך הקירות ניצבו כורסאות קטנות ורכות וטיוואנים שהונחו עליהם כריות רבות רקומות בשלל צבעים.

לכן הישיבה בחדר האורחים בלבנט שונה לחלוטין מזו שבמערב: אין יושבים על כיסאות נוחים, אלא על כרים שעל הרצפה. ספרי מסעות שמחבריהם ביקרו ברחבי האימפריה העות'מאנית תיארו ישיבה זו כבלתי נוחה לאורח האירופי הלבוש בבגדים אירופים; היא קשתה עליהם והיתה מוזרה בעיניהם. קלצל מצטרף לכותבי ספרי מסעות אחרים59 ואומר כי לו, לאירופי, היתה דרושה גמישות רבה כדי להתיישב בדרך מנומסת על מושבים אלה שהיו זרים לו כל כך.60 הוא מסביר גם כי היהודים בסלוניקי קיבלו צורת ישיבה זו משכניהם המוסלמים.

בעת הישיבה בחדר האורחים הוגשה לאורחים תקרובת, שהיא עצמה ודרך הגשתה היו גם הן שונות מאלה שבאירופה:61 ריבה מתוקה או מעשה מרקחת הוגשו בקערה יפה וגדולה שהוצבה על מגש; בצד אחד של המגש היתה קערה ובה התקרובת ולצידה כפיות, ובצד האחר של המגש היו כוסות מים וקערה ריקה. כאן מספר קלצל על חוויה לא נעימה שעברה עליו בבית מארחיו, שלא יכלו להתאפק מלצחוק על הבחור האירופאי עם הגינונים של מערב אירופה, שלא ידע להתנהג בבית מארחיו כי לא הכיר את מנהגי המקום:

נכנסה המשרתת לחדר כשהיא נושאת בידיה טס כסף. עליו היו כוסות מים כמספר הנוכחים וכן מספר מתאים של כפיות כסף וקערת בדולח יפה ובה מיני מרקחת. בפנים מחייכות קרבה אלי המשרתת נושאת המגש. פני לבשו ככל הנראה ארשת מטופשת, שכן מר כהן דחק אותי בצלעותי כדי לעודדני להתכבד. נטלתי אפוא כפית ודליתי מקערת הבדולח. באין לי צלחת לשים עליה את המרקחת תחבתי את הכפית היישר לפי. המשרתת הסתכלה עלי מבלי להניד עפעף, אולם המשיכה לעמוד מולי. פירשתי את עמידתה, ביישוב דעת גמור, כאות שעלי להמשיך ולאכול. ומאחר שהמרקחת היתה באמת טעימה, אכלתי עוד שתיים שלוש כפות ממנה. כשנשאתי את עיני ראיתי שמר בוטון נפנה הצידה תוך חיוך וחברי ישבו כאילו הם רוצים להתפרץ כל רגע בצחוק אדיר. בבהלה החזרתי את הכפית למגש והמשרתת צעדה הלאה כדי לשרת גם את מר כהן. ועכשיו יכולתי לראות את מה שבעצם היה עלי כבר לדעת מזמן. מר כהן נטל כפית מן המרקחת ואכל. אחז בכוס מים ושתה ממנה עד תומה. כשסיים הניח את הכפית ואת הכוס על המגש, קד קידה לעבר בעל הבית ואמר בעברית "תודה לאדון". כמותו עשתה גם הגברת כהן. ובכן, הבינותי כי התנהגתי בטיפשות רבה, וחשתי בדמי העולה עד לשורשי שערותי. כעסתי מאוד על שאיש לא הזהיר אותי מפני אפשרות של משגה כזה. ואולם כאשר גם בעל הבית וגם החברים שלי לא יכלו לעשות משהו אחר מאשר להתפרץ בצחוק עליז, לא יכולתי אלא להצטרף גם אני לצחוקם. וכיום יכול אני להבין כי חברי לא יכלו לעמוד בניסיון להניח לי, שאמנם הכיר את הנימוסים החיצוניים כל כך של אירופה אבל לא את מנהגי הכנסת האורחים של סלוניקי, ללא עצה והדרכה בפתיותי.62

קלצל מקדיש פרק שלם לחיים החברתיים שניהל, כאשר היה נפגש עם חבריו המורים ואנשי חברת "עזרה" בבית המלון "וארסנו ומשה", ששם הם נהגו להתאסף, לאכול ארוחת ערב, לשתות בירה ולשוחח על ענייני השעה. דרך תיאורו של קלצל יכול הקורא להציץ לחיי קהילת המורים בסלוניקי ולהתרשם גם מרשמיו האישיים של המחבר על האנשים שתפסו מקום חשוב בקהילה, רשמים החשובים לכותבי ההיסטוריה של התקופה. וכך מתאר קלצל את הפגישות האלו:

אנו ישובים אצל "וארסנו ומשה", מלון יהודי גדול בסלוניקי, ואוכלים ארוחת ערב. עדיין מוקדם למדי ויש רק אורחים מעטים באולם. בשקט מעמיד דניאל, המלצר המיוחד שלנו, על השולחן את בקבוקי היין הארץ ישראלים שנשארו חצי מלאים מארוחת הצהריים. הוא עומד ומחכה להזמנותינו. אחד מזמין "ריז או לה" (Ris au Lait – אורז בחלב), שני מזמין "פטיט פואה" Petit-Pois) – אפונה צעירה), אבוי לך אם באת לסלוניקי ואינך יודע לקרוא תפריט צרפתי. ושלישי מתחיל במרק "לה סופ" La Soupe) – המרק), כי בסלוניקי מכירים רק סוג אחד של מרק שבו שוחה תמיד רבע עוף.

מדברים על דא ועל הא. מדברים, למשל, על הסרט החדש ביותר ב"סינמה פאטה" (Cinema Pathe) או על הכושי המשוג ב"פארק אוניון", או על ההוראה. הרי על משהו צריך לדבר. ואולם יש גם אנשים נראה כי הדיבור אינו נחוץ להם. למשל מיסטר גרין, שעד היום אינני יודע מדוע קראנו תמיד לאיש הרוסי הצעיר הזה "מיסטר". מתוך כיסו היה מוציא שבעה עיתונים עבריים שונים. איתו יהיה ניתן לדבר רק לאחר שיבלע את כולם, מן המילה הראשונה ועד למילה האחרונה. אז ייהפך האיש השתקן הזה לדברן ויספר בעברית מהירה המבלבלת את החושים על הוויכוחים החדשים ביותר של "פועלי ציון" בבית העם ביפו. ושלום כהן, הקולגה הקטן והסימפטי יקשיב לו, ועיניו החכמות מביטות בו, ויתפלא בפעם האלף על האש המסתורית היוקדת ב"רוסי" הזה.

מסובים כשר כל החברים המהווים את חבורת הסועדים שלנו מידי ערב בערבו, או שלפחות מחויבים להשתייך אליה מבחינה מוסרית. אפילו אורחי כבוד הופיעו. הגיע לויצ'קה כהן ואשתו הבלונדינית הקטנה והיפה יונינה, שיש לה מטה כן ונאמן של מעריצים משלה. שניהם ואני הקטן מייצגים את בית הספר של חברת "עזרה".

ה'תלמוד תורה הגדול' מיוצג על ידי מנהלו, יצחק אפשטיין... אולם יש בינינו גם בני אדם אחרים בעלי מזג ורוחניות מתונים יותר מן האיש בעל פני הנביא. למשל מר פלורנטין, העורך הראשי של האב'יניר (Avenir) ושל טריבונה ליברה (Tribuvna libra), שהוא החבר הפעיל ביותר בין כל החברים הפעילים משל מחברת "עזרה"... אחד חסר עדיין אצל שולחננו, אולם הוא כבר משתולל במעלה המדרגות. שמעו, האיש רעב!63

סביב השולחן עוד יושבים העלמה ברדישבסקה החולמנית, שאינה מקשיבה לדברי הסובבים אותה והמורה רובינשטיין. שניהם אוהבים לשבת יחדיו על האבנים הקרות של הקאיי [הרציף]. פעולות וטיולים אף הם מתוכננים באותן ארוחות, כפי שמספר קלצל.64

לחלקים נוספים של המאמר:

סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: העיר סלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: השבת בסלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: בית הספר היהודי של חברת "עזרה"
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: החיים החברתיים בסלוניקי (פריט זה)
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: אישים יהודיים בסלוניקי
סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: סיכום

הערות שוליים: 

  1. מקניל, עמ' 85, מצטט את אדוארד דודוול (Edward Dodwell) שמספר בספרו A Classical and Topographical Tour Through Greece During the Years 1801, 1805, and 1806 (כרך א, לונדון 1819, עמ' 157-155), את האנקדוטה הבאה על ביקורו בבית הבישוף של קריסו (Krisso): "אכלנו סביב שולחן עגול מנחושת שנקרא בתורכית 'סיני' (Siny). ישבנו על כרים שהיו מונחים על הרצפה. בגלל הלבוש שלנו (האירופי), שאינו נרחב מספיק כמו של היוונים, קשה היה לנו לשלב את רגלינו מתחתינו, או יותר נכון לשבת עליהן, דבר שהיוונים עשו בקלות רבה. מספר פעמים כמעט שנפלתי אחורנית וכמעט שהפכתי את השולחן עם כל מה שמעליו".
  2. בסלוניקי, עמ' 67.
  3. שם, עמ' 68.
  4. שם, עמ' 64-63.
  5. שם, עמ' 88-80. על אפשטיין ועל פלורנטין ראו להלן.
  6. שם.


ביבליוגרפיה:
כותר: סלוניקי היהודית בעיני נוסע יהודי-גרמני בראשית המאה העשרים: החיים החברתיים בסלוניקי
מחברת: דישון, יהודית
תאריך: אביב תשס"ו , גליון 107
שם כתב עת: פעמים : פרקי עיון במורשת ישראל במזרח
הוצאה לאור : מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח
בעלי זכויות: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח
הערות: 1. פעמים הינו רבעון בין-תחומי לחקר קהילות ישראל במזרח, מיטב ההישגים המדעיים החדשים בכל התחומים של יהדות ספרד, אגן הים התיכון והמזרח בכתיבה בהירה ובליווי איורים רבים.
| גרסת הדפסה | העתק קטע למסמך עריכה | הצג פריטים דומים |

אטלס תולדוט | לקסיקון תולדוט

תולדוט אתר ההיסטוריה מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית