מנהיג בתנועת העבודה, פעיל בתנועה הקיבוצית. יצחק טבנקין היה לאחד מהוגי הדעות ומהקולות העיקריים של התנועה הקיבוצית.
נולד בבילרוסיה, טבנקין למד בילדותו בחדר אך המשיך בלימודי השכלה. הוא עזר לייסד את פועלי ציון בפולין והיה תומך נלהב בהתיישבות חקלאית. הוא עלה לארץ ישראל ב-1911 עבד כחקלאי במושב והצטרף לארגון ה "שומר".
טבנקין הצטרף לגדוד העבודה של טרומפלדור וב-1921 היה לאחד ממקימי קיבוץ עין-חרוד שלימים היה למרכז של הקיבוץ המאוחד. טבנקין האמין בחיי הקיבוץ ותמך ברעיון של התיישבות קיבוצית גדולה ו/או ישובים שיתופיים הפתוחים לחברויות גדולות. הפילוסופיה שלו הייתה יותר פופוליסטית מאשר אליטיסטית.
הוא נהפך למעורב ברעיונות הפוליטיים של תנועת העבודה והיה אחד המייסדים של "אחדות העבודה" מה שלימים היה למפ"י ומפ"ם. בימים שלאחר הקמת המדינה טבנקין נבחר כחבר בכנסת והיה לקול מפתח של התנועה הקיבוצית ותנועת העבודה בכנסת.

למרות שהוא התנגד לטריטוריאליזציה, טבנקין החזיק בדעה שמצדדת בחשיבותה של ההתיישבות בארץ ועבודה עברית הוא התנגד לתוכנית החלוקה מ- 1937. מדעה זו נבעה תמיכתו ברעיון ארץ ישראל שלמה לאחר מלחמת ששת הימים, דעה שנגדה את דעתם של חבריו הפוליטיים.

טבנקין חי בעין-חרוד עד למותו. הוא פרסם את נאומיו ומאמרים שרובם עוסקים בארץ ישראל התנועה הקיבוצית והרעיונות הפוליטיים של תנועת העבודה.


על אנשי מעש נוספים:
ז'בוטינסקי ולדימיר (זאב) (1880-1944)
לאון (יהודה לייב) פינסקר : חלוץ ציוני (1821-1891)
אחד העם (1856-1927)
חיים לסקוב (1919-1983)
יוסף ויתקין (1876-1912)
שולמית אלוני (1928-)
אלכסנדר זייד (1886-1938)
יצחק טבנקין (1887-1971)
יגאל ידין (1917-1984)
ישראל שוחט (1886-1961)
מקס נורדאו (1849-1923)