מונח נרדף לכלל חסידי התנועות שהיוו את הרפורמציה. המכנה המשותף העיקרי שלהם היה אי הכרה בסמכותו של האפיפיור כפוסק הלכה. בנוסף לכך הזרמים הפרוטסטנטים שמו את הדגש על הביבליה כמקור סמכות ההלכה הנוצרית והעמידו במרכז הדת את האמונה, ולא את הפולחן.

בין הפרוטסטנטים ובין עצמם היו חילוקי דעות קוטביים לא פחות מהמחלוקות בינם ובין הקתולים. כך למשל, רדפו הפרוטסטנטים האנגליקנים את הפרוטסטנטים הפוריטאנים. קלוין הפרוטסטנט לא היסס להעלות על המוקד את סרוטו שגם הוא מוגדר ככזה. למרות שבפולחן הפרוטסטנטי המקורי אין כמעט כל הערצה למרים, בשנים האחרונות ובעיקר בארה"ב ניכרת מגמה של התקרבות לקתוליות בנושא זה.

מקורו של המונח הוא משנת 1529 כאשר שישה נסיכים ו-14 ערים הביעו מחאה בלטינית protestation על החלטת הרוב הקתולי באספה (Diet) בשפייר (Speyer), שמנעה את חופש הפולחן הלותרני במחוזות קתולים.