אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : בין הסרט לבין 'מה שקרה בעליל'

אפשר, כמובן, לומר, שהטענה, ש'אקסודוס' שינה את ההיסטוריה, אינה במקומה. מדובר ביצירה בדיונית (fiction) ולמחברה שמורה 'חירות פואטית' גמורה. החיפוש אחר מהימנות היסטורית בסרט זה כמוהו כהחלת חוקי ההיסטוריוגרפיה על רומן היסטורי.⁸ יתר על כן, 'אקסודוס' הוא מלודרמה, וידה של הסוגה הייתה מלכתחילה על העליונה והכתיבה את העלילה יותר מאשר ההיסטוריה.⁹ עדות מסייעת לכך שזה היה סדר הקדימויות מצויה בדברים המיוחסים לליאון יוריס, אשר, כך מספרים, לאחר שרב-החובל של 'אקסודוס' המקורית הסב את תשומת ליבו לטעויות עובדתיות ברב-המכר שלו, השיב לו: "ובכמה עותקים נמכר הספר שלך?".¹⁰ בעיבוד הספר לסרט הביאו שיקולי המדיום לא רק לשינוי ההיסטוריה אלא גם להתרחקות מן המדיום הקודם, הספרותי. 'אקסודוס' הוא אפוא סרט ששינה לא רק את ההיסטוריה אלא גם את הספר שעל-פיו הוא נעשה,¹¹ עניין החורג מתחום הדיון של המאמר.

עם כל זאת, 'אקסודוס' אינו יצירה בדיונית המרחפת אי-שם במרחבי הזמן והמקום. עלילת הסרט מתרחשת בפרק זמן מוגדר ובמקום נתון. יתר על כן, יוריס התהדר, שלשם כתיבת הספר הוא קרא 300 ספרים וריאיין בישראל 1,200 איש,¹² ובפתח הספר הוא הקפיד לציין, ש"רוב המאורעות המתוארים ב'אקסודוס' הם נחלת ההיסטוריה וידועים ברבים". הסרט הוא קְשור תקופה וקונטקסט, ומופיעים בו כמה וכמה אירועים שאכן התרחשו בין סוף מלחמת העולם השנייה להקמת מדינת ישראל, אולם המועד, הסדר הכרונולוגי והמקום של התרחשותם, כמו גם הנוטלים בהם חלק, שונים מ'מה שקרה בעליל'.

למשל: פיצוץ מלון המלך דוד המתרחש בסרט לאחר הגעת 'אקסודוס' לחיפה (זו המקורית הגיעה ביולי 1947), אירע במציאות שנה קודם לכן (יולי 1946). כחודשיים לפני פרשת 'אקסודוס' (ההיסטורית) נפרץ כלא עכו ועשרות אסירים נמלטו ממנו. ואילו בסרט, לא זו בלבד שהפריצה מתבצעת אחרי הגעת האונייה, יוריס אף גזל את הפיקוד עליה מידי האצ"ל והעבירו לארי בן-כנען מן ה'הגנה' כדי לשבץ עוד פנינה בכתר הסופר-מן הציוני שעל ראשו.

ובאשר לספינה עצמה, 'אקסודוס' האמיתית לא הפליגה מקפריסין אלא מצרפת, ועליה לא היו 611 ניצולי שואה אלא 4,500. הבריטים חסמו את דרכה לארץ-ישראל, ולאחר קרב בינה לבין כחצי תריסר אוניות מלחמה בריטיות, שבמהלכו נהרגו שלושה מנוסעיה, נכנסה האונייה החבולה לנמל חיפה. שם הועלו המעפילים על שלוש אוניות גירוש בריטיות שהסיעו אותם מערבה, חזרה למקום שממנו הפליגו. לאחר שעגנו כשלושה שבועות מול העיר הצרפתית פורט דה-בוק וסרבו לרדת לחוף על אף ההזמנה הנדיבה של ממשלת צרפת, החליטה בריטניה לגרש את המעפילים מכל המקומות שבעולם דווקא לגרמניה.

הסרט אינו מספר את קורותיה של אוניית המעפילים שאת שמה הוא נושא. אין ספק שיוריס שאב השראה מפרשת 'אקסודוס', המפורסמת מבין מבצעי ההעפלה, אבל יותר מכל הוא נתפס לשם 'אקסודוס', וזאת מאותן סיבות עצמן שהניעו את 'המוסד לעלייה ב' לקבל את הצעתו של משה סנה להעניק את השם הזה לאונייה שהוציאה מאירופה יותר יהודים מאשר כל אחת מקודמותיה.¹³ השֵם נחשב 'גאוני' כבר בזמן אמת, 1947, וייתכן שהוא סייע להסב את תשומת ליבו של הנשיא טרומן לגורל מעפיליה.¹⁴ זהו הרי שמו של ספר 'שמות' ברבות מלשונות תבל, והוא מעורר אסוציאציות של יציאה מעבדות לחרות.

הטענה שהסרט 'אקסודוס' שינה את ההיסטוריה (במובן הראשון המוצג בפתיח) נעה בשני מעגלים: מעגל גדול – התקופה בכללה, אירועי השנים 1948-1945, שהם "נחלת ההיסטוריה", ומעגל קטן – פרשת 'אקסודוס' עצמה. באשר למעגל הקטן, מכיוון שמעבר לשֵם, אין שום קשר בין הסרט לאונייה המקורית, הרי אי-המהימנות ההיסטורית היא בעיניו של המתבונן, המצפה למצוא בסרט מה שאין בו. לא כן לגבי המעגל הגדול. להבהרת ההבדל באי-הדיוקים בין שני המעגלים נסתייע בסדרת הטלוויזיה האמריקנית 'שואה'.¹⁵ הטענה שהסרט אינו נאמן לפרטי פרשת 'אקסודוס' אינה רלוונטית, ממש כשם שאין מקום להידרש לשאלת מקורות העיצוב של קורותיה של משפחת וייס ולהטיל ספק אם הייתה במציאות משפחה כמו זו המתוארת בסדרה הטלוויזיונית. לא כן לגבי מעגל האירועים ההיסטוריים: הייתכן שהיו ממקמים בסדרה 'שואה' את 'ליל הבדולח' לאחר פלישת גרמניה לפולין? להארת הבעייתיות שבהענקת הפיקוד על הפריצה לכלא עכו לארי בן-כנען יכולה לשמש הסצנה מתוך הסרט 'גנדי', שבה מסלק מבקר הכרטיסים את גנדי הצעיר מן הקרון של המחלקה הראשונה של הרכבת בדרום-אפריקה.¹⁶ במאמרו 'היסטוריוגרפיה והיסטוריופוטיה' טוען היידן וייט שגם אם מאפייניו של השחקן המגלם את מבקר הכרטיסים האלמוני אינם דומים לדמות האמיתית, אין בכך ייצוג מסולף, שכן הסצנה ההיא שואבת את אמינותה מכך שהיא מתארת מעשה שנעשה בזמן ובמקום ספציפיים, ואשר מתקיימת בו חלוקת תפקידים ניתנת-לזיהוי בתנאים החברתיים ששררו בזמן ובמקום המתוארים.¹⁷ על-פי קו חשיבה זה, הפקדת הפיקוד על הפריצה לכלא עכו בידי איש ה'הגנה', ולא האצ"ל, כמוה כליהוקו של שחקן שחור בתפקיד מבקר הכרטיסים הדרום-אפריקני.

לא מעט טענות הועלו כנגד 'אקסודוס' על סילוף ההיסטוריה, והקיצוניות שבהן גובלות בהגדרתו כ-'distory' 'היסטוריה מעוותת'.¹⁸ למשל, סמוך להופעתו הואשם הסרט בהעמדה חד-צדדית על-ידי מדיום נייטרלי, כביכול, של אמת היסטורית שנויה במחלוקת לאומית, בהתעלמו לחלוטין מזווית הראייה הערבית והפלסטינית.¹⁹ ביקורת נוספת, מבודחת, הגדירה את אקסודוס בתור יצירה "המספרת כיצד קמה מדינת ישראל אילו הייתה הוליווד מפיקה אותה".²⁰

לאחר שלילת תעודת ההכשר ההיסטורית מן הסרט, ניתן בכל זאת להסתייע בו בהוראת ההיסטוריה. למשל, הצפייה בו יכולה לשמש תרגיל בזיהוי מקורות ההשראה. מאיזה אירוע היסטורי אמיתי שאב יוריס רעיון זה או אחר, גם אם לא נשאר נאמן לפרטיו? מכל פרשיות ההעפלה מזכיר הסרט את זו שאירעה באביב 1946 בלה-סְפֶּציה, איטליה. בלחץ בריטניה מנעה איטליה את הפלגתה של אוניית מעפילים, ואיש המוסד לעלייה ב', יהודה ארזי, ניהל את המאבק של המעפילים ויזם שביתת רעב. בסופו של דבר הבריטים איפשרו למעפילים להפליג ישירות לחיפה. במהלך אותה פרשה הכריזו מנהיגי היישוב שביתת רעב להזדהות עם המעפילים, אירוע המתואר גם בסרט 'אקסודוס' (אך לא התרחש במהלך פרשת 'אקסודוס' 1947).

מסקרנת, כמובן, השאלה, מי שימש מודל לדמותו של ארי בן-כנען? אם לה-ספציה היא מקור ההשראה, הרי בחלק הראשון של הסרט, זה המתרחש בקפריסין, היה זה יהודה ארזי, דווקא הדמות הכי פחות פלמ"חניקית מכל המשתתפים הארץ-ישראליים בהעפלה.²¹ ובחלק השני, בארץ-ישראל, כשמתברר שארי הוא בן מושב (ולא כפי שאולי היינו מצפים: קיבוצניק) ובנו של מנהיג פוליטי, עולה המחשבה שגם מעט ממשה דיין נמסך לדמותו של גיבור הסרט. תחושה זו גוברת במהלך נאומו של ארי ליד קברם המשותף של חברו, המוח'תאר הערבי טאהא, ושל הנערה קארן, ניצולת שואה מ'אקסודוס', המזכיר את נאומו של הרמטכ"ל דיין ליד קברו של רועי רוטברג, מא"ז קיבוץ נח"ל-עוז, בשנת 1956.²² האם נאום זה (שתועד היטב) שימש השראה ליוריס, שהיה כתב צבאי בישראל בתקופת מבצע סיני, או שההקבלה היא פרי רוחו של הצופה-המאזין?

יש בסרט סצנות הדומות למקרים שאירעו במהלך פרשת 'אקסודוס', אך ספק אם יוריס היה מודע להם. למשל, סירובה של קארן לנסוע לאמריקה אף כי כניסתה לשם הוסדרה, מזכיר את המקרה שבו נערה שקיבלה סרטיפיקט לארץ-ישראל במהלך עגינת אוניות הגירוש בגיברלטר בדרכן מצרפת לגרמניה, סירבה לרדת מן האונייה כי לא רצתה לעזוב את חבריה המעפילים.²³ אך גם אם קווי הדמיון הספציפיים בעניין זה ואחרים נמתחים רק בראשו של מי שבקי בפרטי הפרשה המקורית, המקרים מסוג זה נאמנים לרוח התקופה שבה מתרחשת עלילת הסרט.

לחלקים נוספים של המאמר:

אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : בין הסרט לבין 'מה שקרה בעליל' (פריט זה)
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעת הסרט על ההיסטוריה
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעת הסרט על זכרונות אישיים, על עיצוב הזיכרון הקולקטיבי ועל ההיסטוריוגרפיה
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעות בהווה ולעתיד

הערות שוליים:
8. ראו בעניין זה: זנד (לעיל, הערה 5), עמ' 26-20, ובמיוחד עמ' 22; וכן R.A. Rosenstone, 'History in Images/History in Words: Reflections on the Possibility of Really Putting History onto Film', The American Historical Review, 93, issue 5 (Dec. 1988), pp. 1173-1185
9. ויסברוד (לעיל, הערה 2).
10. סילבר (לעיל, הערה 3).
11. על ההבדלים בין הספר לסרט עמדה ויסברוד (לעיל, הערה 2), עמ' 292-290.
12. 'Uris, Leon', Encyclopaedia Judaica, 16, Jerusalem 1971, p. 10
13. א' חלמיש, אקסודוס – הסיפור האמיתי, תל-אביב 1990, עמ' 69.
14. שם, עמ' 71.
15. סדרת הטלוויזיה: שואה (Holocaust), 1978, הבמאי – מרווין שומסקי (M. Chomsky). יש הכותבים את שמה של הסדרה גם בעברית – 'הולוקוסט', להבדילה מן הסרט המונומנטלי 'שואה', שיצא לאקרנים כשבע שנים אחריה. ראו: זנד (לעיל, הערה 5), עמ' 366, הערה 23. הסרט שואה (Shoah), 1985, הבמאי – קלוד לנצמן (C. Lanzmann) קרוי 'שואה' גם בשפות אחרות. על הקשר בין המדומה לעובדתי בסדרה הטלוויזיונית שואה ועל השפעותיה על זכירת השואה ראו: א' קייס, 'היסטוריה וקולנוע: זיכרון ציבורי בעידן התקשורת האלקטרונית', זמנים, 40-39 (חורף 1991), עמ' 32-31.
16. גנדי (Gandhi), הבמאי – ריצ'רד אטנבורו 1982 (R. Attenborough)
17. H. White, 'Historiography and Historiophoty', The American Historical Review, 93, issue 5 (Dec. 1988), p. 1198; וראו גם: רוזנסטון (לעיל, הערה 8), עמ' 1181.
18. הביטוי הוא פרפרזה על כותרת המאמר: W. Emst, 'DIStory : Cinema and Historical Discourse'; ראו לעיל, הערה 6.
19. אילן פפה, 'מדע ועלילה בשירות הלאומיות: היסטוריוגרפיה וקולנוע בסכסוך הערבי-ישראלי', בתוך: נ' גרץ, א' לובין, ג' נאמן (לעיל, הערה 2), עמ' 96.
20. ויסברוד, 'ההיסטוריה כמלודרמה' (לעיל, הערה 2), עמ' 296. וראו שם, עמ' 294-293, על ההתקפות נגד הספר בישראל משני הכיוונים. מצד אחד נמתחה ביקורת על מתן לגיטימציה לפורשים ועל היחס האוהד כלפיהם, ומצד שני, אנשי האצ"ל ולח"י הביעו מורת רוח מהצגתם כמרי נפש וכמי שנדחפו לפעילות קיצונית על-ידי מצוקות אישיות ולאומיות, ומחו על גזילת הפריצה מכלא עכו מידיהם והעברתה לידי ה'הגנה'.
21. פרשת לה-ספציה מתוארת במקומות רבים. סיכום מפורט בלוויית הפניות למקורות שעליהם נסמכה בכתיבתה ראו: ע' זרטל, זהבם של היהודים, תל-אביב 1996, עמ' 94-74, שם גם מוקדשת תשומת לב מיוחדת לחלקו של ארזי בפרשה.
22. דיין נשא את ההספד ב- 30.4.1956. לנוסח מלא ראו: ת' ברוש (בחרה והקדימה), נאום לכל עת, תל-אביב 1993, עמ' 103.
23. עניין זה מוזכר אצל חלמיש (לעיל, הערה 13), עמ' 240. ובנוסף: עדויות של גב' שושנה סברון. עדות אחת הושמעה ביום עיון בנושא 'פרשת אקסודוס כאבן בוחן לסוגיית ההעפלה', אוניברסיטת חיפה, 3.12.1997; עדות שנייה – במהלך הרצאה של המחברת מטעם יד יצחק בן-צבי, חיפה 12.3.2001. וכן מכתב מתאריך 13.11.1947, שגב' סברון מסרה צילום ממנו למחברת.