מאגר מידע
מאגר מידע > שואה > ההתנגדות הלוחמת

המחתרת בורשה אודות שיטות ההונאה הגרמניות

יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

עמדו על המשמר

אי-הביטחון ביום המחר מרעיל כל רגע בחיי העבדות של היישוב היהודי בוורשה. כל יום מביא כל מיני ידיעות "בטוחות", רכילות, שמועות, תאריכים הנוגעים לגורלו של גטו ורשה. "מעניקים" לנו שבועיים, שלושה שבועות, שלושה חודשי חיים, ארבעה חודשים. רוטטים העצבים המרוטים ורוחו של האדם קודחת בין תקווה לייאוש של השלמה.1

האם לא למדנו עדיין לקח מניסיוננו הנורא? האם נניח עוד להרדים את עירנותנו על ידי מילה טובה של רוצח גרמני פלוני, על ידי כל ברווז עיתונאי, המופץ על ידי אנשי גסטפו יהודים, בוגדים מכורים, או על ידי אנשים תמימים?

אין ספק כי הנאצים קבעו להם למטרה את השמדת כל היהודים. אלא שהוא עושה את המלאכה בהדרגה, בשלבים שלבים. הכלל העיקרי בטקטיקה של פעולתו הוא: לרמות, להונות את המוני היהודים. המאכלת שלנו כבר העמיקה בגרונות של הקרבן, אך בינתיים הוא... משליך לקרבן הבא עצם בטרם ייטבח אותו.

על כן הבה נסתכל בעיניים פקוחות, נציץ באומץ לב בעיני האמת.2

אין אנו נותנים אמון בשום "סטביליזציה".

זוכרים אנו את כל השקרים, החל ב"עקירה למזרח" ועד ה"מספרים", תעודות השופים, הסלקציות וההרשמות.

כולנו יודעים את האמת על בית המטבחיים האדיר בטרבלינקה, שבו הושמדו באופן לא אנושי, חייתי מתוחכם, מאות אלפי אבות ואמהות, אחים ואחיות, בנים ובנות.

על כן אין אנו נותנים אמון אפילו לרגע בצו "החדש" על הקמת גטאות ליהודים: הרי זו מלכודת, שבכל רגע עלולה לטרוק את הדלתות, על סף החיים והמוות.3

האומשלגפלאץ חוסל, היהודים "הבלתי-ליגלים" זכו לחנינה4, הכובש מתכוון "להעסיק" ו"להאכיל" את כל היהודים – איזה לעג ציני. הרוצח משתעשע עוד קצת בקרבן חסר המגן בטרם ינחית על ראשו את הגרזן המגואל בדם.

יהודים, אזרחי גטו ורשה, עמדו על המשמר. אל תאמינו אפילו למילה אחת, אפילו למעשה אחד של הבריונים אנשי הס"ס סכנת מוות מרחפת על ראשינו.

היזכרו ב"אקציה" האחרונה, במצוד לשם "עבודה" בלובלין. נדרשו להם "חייטים", אך הם חטפו זקנים, ילדים, חטפו אנשים "לעבודה", עצרו אותם והסיעום מהרחוב, עירומים ויחפים. חוזרת על עצמה המעשייה הישנה: מגיעים דרישות שלום, מכתבים, כי אכן שילחו אותם ללובלין. "מכתבים" אלה מזכירים לי את דרישות השלום "המהימנות" מבריסק, מפינסק, מביאליסטוק שהיו עבודת הגרמנים. אנו מזכירים, כי בסביבת לובלין נמצאת בלז'ץ, שבה הושמדו רבבות יהודים בנוסח טרבלינקה.

אל נא נרמה את עצמנו. "האקציה של לובלין" בעשירי ובאחד עשר בנובמבר מלמדת אותנו עוד משהו5.

שוב מצאו להם הגרמנים עוזרים ומשרתים בחברה היהודית עצמה. שוב נמצאו נבלים, שמסרו בעצם ידם את אחיהם לשחיטה, כדי שיוכלו להציל במחיר זה את חייהם הבזויים, המצורעים. הרקב שהפיצו בוורשה אנשי המשטרה היהודית והקהילה, הדביקה גם את חוגי הנהלות השופים, שחבריהן הם, במקרים רבים, מושחתים ושפלים הנכונים לכל מעשה.

אל תתנו אמון ב"מאכרים" היהודים, במנהלי השופים, מנהלי העבודה, כל אלה הם אויביכם. אל תניחו להם להונות אתכם.

אל תתפתו להאמין ואל תניחו לפתותכם, כי בעלי המקצוע המעולים, הפועלים המבוגרים יותר, בעלי "המספריים", בטוחים, ועל כן יש להסגיר את החלשים יותר, את חסרי המגן.

הסכנה מרחפת על ראש כולנו.

איש מכם אל יתן יד, אל יסייע – באורח פעיל או סביל – בהסגרת אחיו, חברו, שכנו ועמיתו לעבודה, לידי התליין.

פנים אל פנים עם החידלון, אל נא נהיה כערימת אשפה, כתולעים. עִזרו זה לזה.

המחנה שלנו חייב להקיא את הבוגדים בהסתר, העוזרים לאויב.

אל תניחו להוליך אתכם כצאן לטבח. היכונו להגן על חייכם. זיכרו, כי גם אנו, האוכלוסייה היהודית האזרחית, עומדים בחזית המאבק על חירות ואנושות.

האויב כבר פצוע קשה. הבה נגן על כבודנו באומץ לב ובקומה זקופה.

תחי החירות!

(אויף דער וואך, 4 בדצמבר 1942)

  1. בדצמבר 1942 התרוצצו בגטו שמועות אין ספור על הצפוי לשארית היהודים שנותרו בו. האווירה היתה דחוסה ומתוחה ואנשים ניסו להשיג מכל מקור שביב של מידע על שעומד להתרחש. ראו: לוין, פנקסו של המורה מיהודיה, עמ' 154-156, 158-159; רינגלבלום, יומן ורשימות, עמ' 436-438; גוטמן, יהודי וארשה, עמ' 299-300.
  2. במאמר יש ביטוי למלחמת התעמולה שהתנהלה בגטו בתקופה זו בין הארגון היהודי הלוחם ובין גורמי היודנרט או משתפי הפעולה עם הגרמנים. הארגון היהודי הלוחם עשה כל מאמץ לשכנע את היהודים כי אין לתת אמון בתעמולה האומרת כי היהודים שנותרו בגטו הם כוח עבודה שהגרמנים מתכוונים להעסיקו ולהשאירו בחיים לאורך זמן. ראו: רינגלבלום, יומן ורשימות, עמ' 423-424; צוקרמן, שבע השנים ההן, עמ' 180; Marek Edelamn, Getto walczy (Warsaw: C.K Bund, 1946), pp. 48-49.
  3. הכוונה לצו שהוציא קריגר בנובמבר 1942 על הקמת כמה גטאות מרכזיים ליהודים שנותרו בגנרל-גוברנמן.
  4. הידיעות כי הגרמנים חיסלו את האומשלגפלץ נפוצו באמצע ספטמבר 1942. הערכות שונות אמדו את מספר ה"בלתי-ליגליים" שנותרו בגטו בכ-34,000 יהודים ואף יותר. ראו: לוין, פנקסו של המורה מיהודיה, עמ' 122, 149.
  5. ב-10 וב-11 בנובמבר 1942 דרשו הגרמנים בין 700 ל-1,000 איש מכמה שופים בגטו, לאחר שערכו רישום של עובדים מומחים, במיוחד חייטים. הם היו צריכים להיות מועברים למחנות שהחלו לפעול באזור לובלין כחלק מהתשלובת התעשייתית של הס"ס שהוקמה שם. ראו: Pohl, Von der “Judenpolitik” zum Judenmord, pp. 162-165; בגטו הטילו ספק בנכונות הידיעות על העברת היהודים למקומות עבודה. תעמולת הארגון היהודי הלוחם הדגישה כי מדובר בתרגיל רמיה נוסף של הגרמנים, וכי היהודים שנלקחו נשלחו להשמדה. ראו: לוין, פנקסו של המורה מיהודיה, עמ' 142-144; אופוצ'ינסקי, רשימות, עמ' 241.

לקריאה נוספת:
מרד גטו ורשה
מזיכרונותיה של נעמי שץ-ויינקרנץ על שרפת גטו ורשה וסוף המרד
התנגדות חמושה בגטאות ובמחנות

באתר יד ושם:
מרד גטו ורשה- אוסף שטרופ
המוזיאון החדש – התנגדות והצלה
מקורות רשמיים נוספים בנושא ההתנגדות הלוחמת


ביבליוגרפיה:
כותר: המחתרת בורשה אודות שיטות ההונאה הגרמניות
שם ספר: ‫ גטו ורשה - סיפור עיתונאי : מבחר מעיתונות המחתרת : 1940-1943
עורך הספר: בלטמן, דניאל
תאריך: 2002
הוצאה לאור : יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
בעלי זכויות: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
| גרסת הדפסה | העתק קטע למסמך עריכה | הצג פריטים דומים |

אטלס תולדוט | לקסיקון תולדוט

תולדוט אתר ההיסטוריה מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית