"באחד המבואות האפלוליות שהתפתלו ברצועות עקמומיות בקרבת הגטו, היה נמצא בור אחד, שפיו תמיד מכוסה במדף של עץ. מראה הבור הפתיע; כשישים מעלות [=מדרגות] של עץ רעועות ירדו לתוך [...] מעבה האדמה, והובילו לתוך כוך [...] גובה הכוך היה כגובה אדם בינוני, וקדקדות האנשים שהיו נכנסים לתוכו היו מנשקים את כיפת הכוך, והכוך כולו לא הכיל אלא 15-16 איש, בעמדם צפופים בו. בתוכו שררו אפלולית וחשכה, עד שלא ראה איש את רעהו במערה... מערה זו נהפכה למקום תפילה ותחנונים .אותו צעיר סידר בתוך הכוך אצטבה של עץ נמוכה, עליה היו מונחים תמיד טליתות ותפילין, וכמה מספרי רבו החפץ חיים. כוס זכוכית עם שמן ופתילה דולקת היתה עומדת על האצטבה, וניסן היה מספק את השמן והפתילות יום ביומו". (מפי פליט, עיתון 'קול ישראל', י"ד אדר תש"ד)
השאלות ההלכתיות שהופנו לרבנים בגטאות משקפות את השינוי שחל בחיי היום יום בחברה היהודית. רוב הבעיות תבעו פתרון מיידי ודחיפותן, יחד עם המציאות הקשה, לא איפשרה לרבנים שהות להתייעץ עם עמיתיהם, רבנים בעלי שיעור קומה וגדולי תורה ששהו בערים אחרות. גם הספרות ההלכתית לה נדרשו לא תמיד עמדה לרשותם. על פי רוב, חרגו השאלות שהופנו לרבנים בתקופה זו מן המקובל בעתות שיגרה. חלק ניכר מהן היו שאלות קיומיות - ענייני מאכלים וכל הכרוך בכך. אך היו גם שאלות שנגעו לעניינים אחרים הקשורים לשגרת היום יום. ככל שהוחמרו תנאי החיים בגטו, כך הלכו והחמירו השאלות בנוגע לפרט ולכלל. השאלות הקשות והטרגיות ביותר שהופנו לרבנים התעוררו בתקופת הגירוש מן הגטאות. אז עלו שאלות שעסקו בחיים ומוות. בתנאים הקשים בגטו נדרשו מאמץ רב, עוז ותושייה, על מנת להמשיך לשמור על אורח חיים דתי. שמירת שבת ומועד, שחיטה כשרה, טהרת המשפחה, ברית מילה ולעיתים אפילו תפילה, דרשו מסירות נפש בלתי רגילה תוך כדי סכנת חיים. כמעט בכל גטו היו שהתעקשו וקיימו מצוות בתנאים שבהם לכתחילה לא נראתה כל אפשרות מציאותית לעשות כן.
לקריאה נוספת:
שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות-הריכוז
שאלה ותשובה של הרב אפרים אשרי בדין הצלת עצמנו על ידי התרת קידושין בגטו קובנה
שאלה ותשובה של הרב אפרים אשרי בדין גזיזת זקן בגטו קובנה
באתר יד ושם:
תצלומים נוספים בנושא חיי דת בתקופת השואה
טקס – שמירת שבתות וחגים בתקופת השואה
לחיות בכבוד ולמות בכבוד – שמירה על חיי הדת (תערוכה מקוונת)
