מאגר מידע
מאגר מידע > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה חמישית


חלוקת הרשיונות בין ארצות הגולה : זה נהנה וזה חסר | מחברת: אביבה חלמיש

יד יצחק בן-צבי

ההעדפה שניתנה ליהודי גרמניה בעלייה מאז שנת 1933 יצרה מצב של 'זה נהנה וזה כן חסר', שהרי הסרטיפיקטים לגרמניה ולפליטיה לא ניתנו כתוספת לשדיול הרגיל, אלא נלקחו מתוך המכסה הכללית גם כאשר התוספת ניתנה לגרמניה על סמך כספי הקרן למען יהודי גרמניה. לא אחת גם רישיונות מקטגוריות אחרות שנמסרו לעולים מגרמניה סופם שגרמו לקיפוחם של עולים-עובדים מארצות אחרות, כפי שהיה במקרה של בעלי הון מגרמניה שהורשו לעלות, בסידור מיוחד, על פי אשרות עלייה מסוג א/1 לפני העברת הונם לארץ, ומשבושש הכסף להגיע קוזז מספרם בסופו של דבר ממכסת השדיול.107 בני נוער שעלו מגרמניה במסגרת מפעל עליית הנוער – והממשלה התנתה את קיומו של המפעל בכך שבני הנוער יגיעו אך ורק מגרמניה, ולאחר מרס 1938 גם מאוסטריה108 – קיבלו אשרות עלייה מקטגוריה B, שמספרן לא היה מוגבל והן היו מחוץ למכסות המדודות של השדיול. ואולם משהגיעו הנערים לגיל עבודה גרעה הממשלה את מספרם מחישובי יכולת הקליטה הכלכלית של הארץ, אף שהדבר לא עלה בקנה אחד עם שיטות החישוב שהיו נהוגות עד אז. היא עשתה זאת לראשונה בשנת 1936, עת הגיעו ראשוני הנערים שעלו במסגרת עליית הנוער (בשנת 1934) לגיל העבודה, וזאת דווקא בשעה שמכסות העלייה הצטמקו.109

מפעל אחר, 'ההכשרה בארץ', שנועד להתגבר על הקשיים בקיום הכשרה חקלאית בגרמניה ולהגדיל את מספר העולים, היה דומה במובנים מסוימים לעליית הנוער. הנהנים ממנו כונו 'עולי סמואל', על שם הרברט סמואל שהגה את הרעיון להעלות אנשים מגרמניה מחוץ למכסה המדודה של העלייה העובדת ולהכשירם בארץ לעבודה חקלאית במימון 'המועצה למען יהודי גרמניה'. ואולם מראש היה ברור, שבסופו של דבר מספרם של הנהנים מתכנית זו ינוכה ממכסות העלייה בעתיד:

האנשים אשר יעלו ארצה לשם הכשרה לא יהיו תלמידים [שהם מחוץ למניין הסרטיפיקטים] אלא עולים קבועים, אולם עלייתם לא תהיה מיוסדת על כושר הקליטה של שוק העבודה כרגע, אלא על יסוד התקציב הנוסף שאושר להם ע"י המועצה למען יהדות גרמניה, שתדאג להחזקתם ולעבודתם במשך שנה שלמה. בשנה השנייה יתפסו כמובן מקומות עבודה בארץ. הדבר יבוא לידי ביטוי באופן אוטומטי בהערכה של מקומות העבודה הפנויים אשר תשמש בסיס להצעת השדיול אשר יוגש לממשלה כעבור שנה.110

ההעדפה (ובמילים אחרות האפליה לטובה) של יהודי גרמניה לא הסתמכה בהגדלת סיכוייהם לעלות, אלא באה לידי ביטוי גם בקליטה, שהרי הכספים שנתרמו למענם היו 'מסומנים' ומיועדים להם בלבד. וכך, התלונן גזבר הסוכנות היהודית:

הולך ונוצר מצב בלתי אפשרי, כאילו יש לנו עמים שונים. נחוצים לנו 30,000 לא"י לבנין בתים במושבות, וכאן יוצא שליוצאי גרמניה יש בתים באשר המחלקה [ליישוב יהודי גרמניה] באה לעזרתם ויוצאי ארצות אחרות עומדים בסבלם. יש כאן מעין חלוקה בין שבטי ישראל.111

זאת ואף זאת, המחלקה ליישוב יהודי גרמניה אמנם קיבלה מהמועצה הלונדונית למען יהודי גרמניה 100 לא"י בעבור כל עולה שפנה להתיישבות חקלאית,112 אך כספים אלה לא כיסו את מלוא העלות של הקליטה, והסוכנות היהודית הוסיפה פי כמה וכמה כדי להשלים את הסכום הנדרש, ולקחה לשם כך כספים מסעיפי תקציב אחרים.

היו שצפו בדאגה מלכתחילה, שהעלאת גורלם של יהודי גרמניה לראש סדר היום הציוני תדחק את צרתם של יהודי פולין לקרן זווית. בן-גוריון וברל כצנלסון, שביקרו בפולין בשנת 1933, נחרדו ממצבם של היהודים שם – העוני המנוול, הצפיפות, המחסור עד פת לחם, הלחץ הפוליטי והאנטישמיות המתגברת. דאגתם הייתה נתונה במיוחד לגורלו של הנוער, שאיבד כל תקווה לעתיד טוב יותר. ראשי התנועה הציונית חששו שמא חוסר המוצא והיעדר תשובה ציונית מספקת, הווה אומר עלייה בהיקף נרחב, ידחפו את הנוער היהודי בפולין אל הקומוניזם.113 בקיץ 1933 כתב בן-גוריון מוורשה אל חבריו במרכז מפא"י בתל-אביב, ש'אם עניין גרמניה יפתח לנו מקור נוסף של התנדבות – מה טוב', אולם, הוא הוסיף, 'אין יהודי פולין, ליטא, לטביה, ובייחוד הנוער שבארצות אלה גרוע מהנוער בגרמניה והוא צריך להצלה מהירה לא פחות מהנוער היהודי בגרמניה'.114 מעל בימת הקונגרס הציוני הי"ח הזהיר רופין מפני מיקוד כל המאמץ הציוני והיהודי בהעלאת יהודי גרמניה, מפני שהדבר יפגע בעולים בכוח מארצות אחרות, והרי 'ארץ-ישראל אינה קיימת רק בשביל יהודי גרמניה בלבד, [...] שעריה צריכים להיות פתוחים גם בשביל יהודי ארצות אחרות'.115

מיד לאחר ששכך הגל הראשון של הרדיפות נגד יהודי גרמניה נמתחה ביקורת על השינויים בסדרי חלוקת הרישיונות בין הארצות השונות. דובקין ופרבשטיין, שהחזיקו בעמדות מנוגדות לחלוטין בשאלת חלוקת הרישיונות בין המעמדות השונים, מצאו את עצמם בחזית אחת של הגנה על האינטרסים של יהודי פולין נוכח ההעדפות שניתנו ליהודי גרמניה. בקיץ 1933 הקשה פרבשטיין, 'מדוע [...] דווקא הגרמנים נהיו למיוחסים?',116 ודובקין ערער שוב ושוב על האפליה לטובה של עולים מגרמניה.117 בשנת 1935 דרשה ההסתדרות הכללית במפגיע להגדיל את מספר הרישיונות ל'החלוץ' בפולין על חשבון גרמניה.118 גם יהודה לייב פישמן (מימון) התבטא נגד האפליה לרעה של יהודי פולין.119 גרינבוים טען שוב ושוב, בישיבות ההנהלה ומעל דפי 'העולם' (בייחוד במדורו הקבוע 'מתוך פינתי'), שפולין נפגעה מן הצעדים שננקטו בעניין גרמניה ודרש לצרף את יהודי פולין לכל המבצעים המתנהלים תחת הססמה 'למען יהודי גרמניה'.120

ההעדפה שניתנה ליהודי גרמניה בעלייה ובקליטה גרמה ביישוב אי-נחת שגבלה בקנאה.121 התלונות על ההעדפות לגרמניה ועל קיפוח ארצות אחרות בחלוקת הרישיונות היו כה רבות עד שבאמצע שנת 1934 דרשה מחלקת העלייה להפסיק לשלוח אליה מכתבים וטלגרמות של מחאה בנוגע למספר הרישיונות לכל הארץ, והסבירה את דרך פעולתה בכך שקיימה דרישה 'מוחלטת' של הממשלה למסור שליש ממספר הסרטיפיקטים לעולים מגרמניה.122

משהתארכה תקופת הרגיעה בגרמניה, ורפתה הדרישה מצד ממשלת המנדט להקצות לארץ זו חלק ניכר מן סרטיפיקטים, הוקטן חלקה היחסי בשדיול. או אז הצטרפו גם יהודי גרמניה למשמיעי טענות הקיפוח. באביב 1935 מחתה התאחדות עולי גרמניה 'בכל תוקף' נגד החלטת ההנהלה בעניין הסרטיפיקטים לעולים מגרמניה, 'גם בנוגע למספרם וגם בנוגע לחלוקה היחסית'.123 היא הוכיחה במספרים ובאחוזים שחלקה של גרמניה במספר הכללי של הרישיונות ירד מ- 33 אחוזים בשנת 1933 ל- 24 אחוזים ב-1934 ול- 17.7 אחוזים ב-1935. 124

[...]

עד שנת 1937 התבטאה ההעדפה של גרמניה על פני פולין ביחס שבין מספר הסרטיפיקטים לבין מספר היהודים בכל אחת משתי הארצות, אבל במספרים מוחלטים צעדה פולין בראש הן במספר הסרטיפיקטים והן במספר הכולל של העולים מכל הקטגוריות.138 בשנת 1938 השתנה המצב: פולין נדחקה למקום השני ברשימת ארצות המוצא של כלל העולים,139 ומספרם של הסרטיפיקטים שנמסרו לגרמניה ולאוסטריה יחד היה גדול מזה שנמסר לפולין.140

לוח 7: חלקם של העולים מפולין ומגרמניה מתוך סך כל העולים (באחוזים)

שנה פולין גרמניה
1932*
1933
1934
1935
1936
1937
1938
33
43
43
49
41
35
25
3.7
18
16
11
27
34
52**

* עיבוד הנתונים לשנה זו נתקל בקשיים, בגלל חלקם הגדול של נרשמי החנינה. ראו הסבר לנספח ה, 2.
** כולל אוסטריה
מקורות ללוח: חישובים שלי על סמך דוחות הממשלה לחבר הלאומים לשנים 1938-1932.

הרגישות של הציבור ושל ההנהגה הציונית להעדפת גרמניה על פני ארצות אחרות נחשפה בדיוני ההנהלה על גיבוש התגובה למכסה הקטנטנה של הסרטיפיקטים שנתנה הממשלה באביב 1937, זמן קצר לפני פרסום דוח ועדת החקירה המלכותית.141 הממשלה הקצתה רק 770 סרטיפיקטים (לארבעה חודשים),142 מהם היא שמרה 150 כרזרבה ממשלתית; 400 היא ייעדה ליהודים מגרמניה שיעלו במימון הקרן ליישוב יהודי גרמניה; ולידי ההנהלה היא מסרה רק 220 סרטיפיקטים. לפני ההנהלה עמדו שלוש אפשרויות: (א) לקבל את המכסה במלואה; (ב) לדחות את המכסה כולה (משמע, להחרים את השדיול); (ג) לקבל את 400 הסרטיפיקטים בשביל גרמניה ולדחות את 220 הרישיונות האחרים. על אפשרות זו אמר גרינבוים: 'קבלת 400 הרישיונות עלולה ליצור את הרושם, שההנהלה דואגת רק ליהודי גרמניה ומקבלת רישיונות רק עבורם, ואינה דואגת ליהודי ארצות אחרות'.143 לבסוף התקבלה החלטה בנוסח זה: 'דחיית השדיול ומסירת 400 הרישיונות לעולי גרמניה לתעודתם'.144 הניסוח נועד להציג עמדה קשוחה של ההנהלה ('דחיית השדיול') ולרכך את ההחלטה על קבלת החלק הגרמני של השדיול: בסך הכול ההנהלה משמשת 'דוור' המעביר את הסרטיפיקטים הללו לתעודתם.

תחושת הקיפוח לא הייתה רק נחלת הנציגים של יהודי פולין בארץ-ישראל, אלא גם של יהודי פולין עצמם. זמן קצר לאחר שחזר מביקור בפולין סיפר פישמן לחברי ההנהלה, ש'יהודי פולין טוענים, שההנהלה מתייחסת אליהם בביטול ומפלה אותם לרעה. מצב יהודי פולין הוא בכל רע, והוא מציע להנהלה לדון על מצב יהודי פולין בהזדמנות הראשונה'. להמחשת המצב ציין, כי ביום שהתפרסמה הודעת ההנהלה על דחיית השדיול וקבלת המכסה בשביל יהודי גרמניה היו פרעות בבריסק.145

מצבם הקשה של יהודי פולין היה ידוע לחברי ההנהלה, וההחלטה בעניין השדיול לעונת אביב 1937 מחזקת את אחד הטיעונים המרכזיים בפרק זה, והוא שהעדפת יהודי גרמניה לא נעשתה משום שההנהלה העריכה כי המצב בגרמניה מסוכן יותר מהמצב בארצות אחרות, אלא בזכות שני גורמים: לרשות קליטתם עמדו משאבים כספיים ייעודיים; וממשלת המנדט נתנה להם זכות קדימה. במקרה הספציפי שהוצג כאן, המועצה הלונדונית למען יהודי גרמניה וממשלת המנדט הן שהכתיבו להנהלה לקבל את 400 הרישיונות בשביל גרמניה. קבלת הרישיונות שנועדו לגרמניה הייתה נוחה להנהלה מטעמים של שמירה על יחסי העבודה עם הממשלה והגנה על מעמדה בתחום העלייה, בעוד ששיקולי יוקרה כלפי חוץ וכלפי פנים ושיקולים פוליטיים פנים-ציוניים פעלו בכיוון של החרמת הרישיונות האחרים.

צל גרמניה ריחף מעל הטיפול בשאלת ה'העברה' מפולין כבר לפני שהחל המשא ומתן עם ממשלת פולין.146 כחודשיים לפני שנחקק החוק האוסר להוציא מטבע זר מפולין העביר רוטנשטרייך לשרתוק מכתב מאדם שזה עתה הגיע משם, שתיאר את המצב בפולין כ'פוגרום פרמננטי'. הכותב ביקש שווייצמן יעורר את דעת הקהל ואת הממשלה בלונדון, 'שישימו לב לקטסטרופה הבאה על יהודי פולין' וקרא להסתדרות הציונית, שכשם שהתמסרה לשאלת יהודי גרמניה, כן תרחיב את עבודתה ותקיף בה גם את יהודי פולין. אז חשב רוטנשטרייך ששאלת ה'העברה' אינה באה בחשבון בפולין והציע לכלול את יהודי פולין בין הנהנים מקרן העזרה ליהודי גרמניה לשם קליטתם בארץ-ישראל.147

אחרי קיץ 1937 מתן עדיפות לארץ אחת נעשה באופן חד-משמעי על חשבון האחרות. הנהגת 'התקרה המדינית' יצרה מצב של 'משחק סכום אפס'. בתקופה שבין הנהגת 'התקרה המדינית' לבין 'ליל הבדולח' (עם הפוגה קלה בנוגע לאוסטריה בעקבות האנשלוס) נשמעו קולות נגד המשך מתן הפריבילגיות לגרמניה, על אף שעליית יהודים משם הביאה כסף מן המועצה למען יהדות גרמניה בלונדון.148 לאחר האנשלוס זכתה אוסטריה בהעדפה לא רק על חשבון ארצות אחרות, ובייחוד על חשבון פוליס, אלא גם על חשבון גרמניה, שמצוקתה נראתה פתאום קצת פחות דוחקת ואקוטית.149

[...]

עד כמה שהכרעות אישיות יכולות לשמש קנה מידה להערכת חומרת המצב בכל אחת מן הארצות, המסקנה היא שיהודי גרמניה הרגישו שמצבם נואש יותר וניצלו בצורה מלאה יותר את ההזדמנויות שניתנו להם לעלות – בכל הקטגוריות – גם בימים של חוסר ביטחון פיזי וכלכלי בארץ-ישראל, וכמוהם גם יהודי אוסטריה לאחר האנשלוס. יהודי פולין העריכו את המצוקה שלהם כמצוקה כלכלית יותר מקיומית. הביקוש לסרטיפיקטים (מצד מחוסרי האמצעים) היה רב והם נוצלו באחוזים גבוהים, ואילו מי שמצבו הכלכלי היה מבוסס יותר היסס לעזוב את פולין ולהסתכן בתלאותיה של ארץ-ישראל.

ואולם את דירוג הארצות בתור לעלייה לא קבעו ההערכות של ההנהגה הציונית (שנתנה עדיפות ליהודי פולין) ולא העובדות בשטח (הניצול המלא יותר של רישיונות העלייה בידי יהודי גרמניה). גרמניה נהנתה מיחס מועדף בעלייה לא על סמך דירוג הערכת הסכנות בארצות השונות, אלא עקב מגבלות כוחה של ההסתדרות הציונית בקביעת מדיניות העלייה בשנות השלושים. הגורמים המכריעים בעניין זה היו מדיניות ממשלת המנדט, כפי שהוסברה לעיל, ותגובת יהודי העולם על מצוקת אחיהם באירופה בשנות השלושים. תגובת העולם היהודי מוסברת בטבע האנושי, כפי שאמר ארלוזורוב בהרצאתו האחרונה בוורשה:

העובדה שחיי היהודים הם קטסטרופה אחת גדולה ובלתי פוסקת, אסון תמידי, מחלה כרונית – אינה משפיעה על שום איש ואין מתפעלים ממנה. כי יחלה אדם קרוב לנו במשך שנים ללא סיכויי הבראה, הרי שאנו נעשים קהים לגבי יסוריו. לעומת זה, אנו מתמלאים פחד, כאשר יחלה אדם קרוב והסכנה ניצבת לנגד עינינו.165

יותר משמשקפים דברים אלה את יחסה של ההסתדרות הציונית לקיבוצים היהודיים השונים, הם אפיינו את תגובתם של יהודי המערב, שחשו אהדה כלפי יהודי גרמניה, שהיו קרובים להם באורח חייהם ובמעמדם בחברה הכללית והם נחלצו לעזרתם בגיוס כספים ובהפעלת לחץ פוליטי. וכך הטיפול בחולה האקוטי, יהדות גרמניה הפוסט-אמנסיפציונית, המשכילה והמבוססת מבחינה כלכלית, שלפתע פתאום התרגשה עליה קטסטרופה,166 דחק הצדה את החולה הכרוני, יהודי פולין וארצות מזרח אירופה האחרות.167

לחלק נוסף של המאמר:
חלוקת הרשיונות בין ארצות הגולה : גרמניה (ואוסטריה)

הערות שוליים:

  1. ראו לעיל, עמ' 260-259.
  2. ההתניה נעשתה לעתים במפורש ולעתים ברמיזה. הממשלה לא אסרה רשמית הבאת נערים שלא מגרמניה במסגרת עליית הנוער, אך פקידיה הזהירו שהרחבת המפעל, ובייחוד הכנסת פולין לתוכו, תגרום לשינוי המדיניות ולהנהגת מכסות (קווטות) גם על סוג זה של עלייה. שיחת סנטור עם סמואל, 29.4.1937, אצ"מ, S6/4266; שיחה בין סמואל לדובקין, 25.7.1938, אצ"מ, S6/4267. וראו: חלמיש, מלכוד כפול, עמ' 291.
  3. על תחילת הניכוי ממכסות העלייה העובדת על חשבון נערי עליית הנוער שהתבגרו ראו: דוח פיל, פרק י, פסקאות 48 (5), 60-58. עניין זה נדון גם במכתב בחתימת ארתור ווקופ אל .My Dear Jack', 17.4.1937, PRO, CO733/330 reference 75113'
  4. לנדואר אל שרתוק, 13.9.1936, אצ"מ, S25/2453, וכן גלבר, מולדת חדשה, עמ' 114-113. בסופו של דבר קיבלו 'עולי סמואל' 200 רישיונות מתוך מכסת העלייה לעונת סתיו 1936, ראו נספח ב, 12.
  5. קפלן בישיבת הנה"ס, 21.12.1934.
  6. רופין בישיבת הנה"ס, 27.12.1936.
  7. בן-גוריון, רישום ביומן, טרנופול, 28.5.1933, זיכרונות, א, עמ' 640; מכתב מבן-גוריון אל וייצמן, 26.10.1933, שם, עמ' 674; על ביקורו של כצנלסון בפולין בסתיו 1933 והתרשמותו מן המצוקה וגודל השבר שם: שפירא, ברל, ב, עמ' 440-431.
  8. מבן-גוריון אל מרכז מפא"י, ורשה, 9 ביולי 1933, בן-גוריון, איגרות, ג, עמ' 326 (נדפס גם אצל הנ"ל, זיכרונות, א, עמ' 647).
  9. ההרצאה נישאה ב-24 באוגוסט 1933, פרוטוקול 18, עמ' 193. הדברים מובאים כאן על פי רופין, שלושים שנות בניין, עמ' 270.
  10. ישיבת הנה"ס, 14.7.1933.
  11. למשל, בישיבת ועדת העלייה היישובית, 2.5.1935, אצ"מ, S6/1133, הציע דובקין להוריד 250 רישיונות מגרמניה ולמסור אותם לארצות אחרות, ובעיקר לפולין, כי לגרמניה הוקצב סרטיפיקט אחד על כל 3.5 חלוצים, ובפולין היחס הוא 1 ל-10. בסוף שנת 1937 סברו דובקין ושותפו לניהול מחלקת העלייה, שפירא, 'שאין להמשיך במתן פריבילגיות לעלייה מגרמניה'. ישיבת ועדת העלייה, 12.11.1937, אצ"מ, S6/4751.
  12. ישיבת הנה"ס 30.4.1935. דעה דומה הובעה בוועדת העלייה, כפי שדווח בישיבת הנה"ס, 24.5.1936.
  13. למשל, בישיבת הנה"ס, 24.5.1936.
  14. ישיבת הנה"ס, 23.2.1936.
  15. אפשר ללמוד על כך מדברים שהשמיע שפרינצק באספת הוועד הלאומי, 24.12.1934, אצ"מ, J1/7236; 'א"א [אי-אפשר] שתישמע כאן טענה נגד גרמניה. כלל ישראל דאג לכך. היו פעולות לטובתם. תארגנו פעולות גם כן, אבל אל תקנאו באחרים!' וראו דברי ביאליק (לעיל, עמ' 305, הערה 14).
  16. חוזר מחלקת העלייה מס' 167, 19.6.1934, אצ"מ, S6/5361.
  17. מהתאחדות עולי גרמניה אל הנהלת הסוכנות היהודית, בחתימת ש' קרוליק, 13.5.1935, אצ"מ, S25/2482.
  18. מהתאחדות עולי גרמניה אל הנהלת הסוכנות, 5.5.1935, אצ"מ, S25/2519.

  1. נתונים על חלוקת הסרטיפיקטים בין הארצות השונות ראו נספח ד. התפלגות כלל העולים לפי ארצות המוצא ראו: סיקרון, תוספת סטטיסטית, עמ' 7-6, לוחות A8, A9, A10; ספר-יד סטטיסטי, עמ' 105-104. בשנים 1938-1932 עלו לארץ בסך הכול 91,122 יהודים מפולין,34,768 מגרמניה ו-4,193 מאוסטריה. ברישום כלל העולים על פי ארצות המוצא עלולות להיות סטיות קלות מפני שלא תמיד הייתה חפיפה בין ארץ המוצא של העולה לבין אזרחותו.
  2. סיקרון, שם; ספר-יד סטטיסטי, שם. מפולין עלו 4,986 נפש ומגרמניה ואוסטריה 5,154 (לפי סיקרון); לפני נתוני הסוכנות היהודית עלו מפולין 3,346, מגרמניה 3,367 ומאוסטריה 1,744 (ספר-יד סטטיסטי, שם). בשנת 1939 גדל עוד הפער לטובת גרמניה.
  3. בשתי עונות השדיול של שנת 1938 נמסרו לפולין 363 סרטיפיקטים; לגרמניה – 252; לאוסטריה – 325. עוד כמה עשרות סרטיפיקטים נמסרו לפליטים שנמלטו מאוסטריה ומגרמניה לארצות סמוכות ולתיירים מארצות אלה שנמצאו בארץ-ישראל. דוח כא, עמ' 247.
  4. ראו דיון לעיל, עמ' 150-147.
  5. לפירוט החישובים והשיטות השונות שנקטו הממשלה וההנהלה ראו נספחים א, 13; ב, 13. השדיול ניתן רק לארבעה חודשים כדי לאפשר לנציב חופש פעולה לאחר פרסום דוח הוועדה המלכותית.
  6. ישיבת הנה"ס, 11.5.1937.
  7. ישיבת הנה"ס, 17.5.1937.
  8. ישיבת הנה"ס, 13.6.1937.
  9. ראו: חלמיש, מלכוד כפול, וכן לעיל, עמ' 261 ואילך.
  10. מרוטנשטרייך אל שרתוק, 23.2.1936, אצ"מ, S25/10004.
  11. למשל, בישיבת ועדת העלייה, 12.11.1937, אצ"מ, S6/4751 הסכימו כל החברים חוץ מאחד שאין להמשיך במתן פריבילגיות לעלייה מגרמניה.
  12. למשל, ברלס הציע להקצות שני שלישים מן הרישיונות שנקבעו לגרמניה בשביל מועמדים לעלייה מאוסטריה. ברלס אל המחלקה המדינית, המחלקה הגרמנית ומחלקת העלייה, 27.3.1938, אצ"מ, S25/2479.

  1. הפועל הצעיר, 23 ביוני 1933. לאחר מותו של פילסודסקי נכתב בהעולם על האדישות לגורלם של יהודי פולין ורוסיה, והכותב הלין על שמצבם של יהודי פולין אינו מעורר את הזעזוע המצופה, ובין השיטין נשמעת ההשוואה לתגובה על מר גורלם של יהודי גרמניה. מ[שה] ק[ליינמן], 'לעזרת יהודי פולין', העולם, 20 ביוני 1935.
  2. אוסישקין: 'אם נעשה יוצא מן הכלל לגבי יהודי גרמניה, הרי זה בא משום שיהודי גרמניה נפלו מ"איגרא רמא" '. ישיבת הנה"ס, 22.3.1936.
  3. במינוח זה השתמשו דיפלומטים אמריקנים בשלהי שנת 1938. מלצר, הדיפלומטיה, עמ' 226.

ביבליוגרפיה:
כותר: חלוקת הרשיונות בין ארצות הגולה : זה נהנה וזה חסר
שם ספר: במירוץ כפול נגד הזמן : מדיניות העלייה הציונית בשנות השלושים
מחברת: חלמיש, אביבה
תאריך: תשס"ו (2006)
הוצאה לאור : יד יצחק בן-צבי
בעלי זכויות: יד יצחק בן-צבי
הערות לפריט זה: 1. הפריט לקוח מתוך פרק אחד  עשר עמ' 338-325.
| גרסת הדפסה | העתק קטע למסמך עריכה | הצג פריטים דומים |

אטלס תולדוט | לקסיקון תולדוט

תולדוט אתר ההיסטוריה מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית