הַדֶּלֶת נִפְתְחָה –
נִכְנַסְתִּי פְּנִימָה.
עַל גּוּפִי הֶעָרוּם
הֵאִיר אוֹר מְנוֹרָה.
מִסְפָּר עֵינֵי גְּבָרִים,
הַבָּעָתָם חֲסְרַת בּוּשָׁה,
אָמְדוּ אוֹתִי.
עָמַדְתִּי שָׁם, כְּמוֹ מְשֻׁתֶּקֶת,
יָכֹלְתִּי בְּקַלּוּת לְנַחֵשׁ,
שֶׁזֹּאת הָיְתָה סֶלֶקְצְיָה.
לְתָאֵי הַגַּזִים אָסוּר הָיָה לְהִשָּׁאֵר רֵיקִים,
לָכֵן הַהִתְעָרְבוּת הַזּוֹ.
מֵרֹב פַּחַד שָׁכַחְתִּי לִנְשֹׁם,
הִתְבַּקַּשְׁתִּי לְהִסְתּוֹבֵב, לַעֲמֹד,
אָז שָׁמַעְתִּי כְּמוֹ מִמֶּרְחַקִּים,
"אַתְּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת עַכְשָׁו, אַתְּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת."
אֲמוּרָה אֲנִי עַכְשָׁו לוֹמַר תּוֹדָה,
מָה אוֹמְרִים, כַּאֲשֶׁר מַשְׁאִירִים אוֹתְךָ בַּחַיִּים?
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נְעָרוֹת פָּנוּ,
אַךְ לִי נִתְּנָה הִזְדַּמְּנוּת.
לַמְרוֹת שֶׁאַף אֶחָד לֹא אָמַר לִי,
יָדַעְתִּי – שֶׁהָיָה לִי מַזָּל,
נָתַנּוּ לִי שׁוּב בִּגְדֵי אֲסִירִים,
אַךְ לַמַּחֲנֶה לֹא חָזַרְנוּ.
הוֹבִילוּ אוֹתָנוּ לִמְסִלּוֹת הָרַכֶּבֶת,
הַלַּיְלָה יָרַד, נִהְיָה קַר,
גֶּשֶׁם עָדִין הִתְחִיל לָרֶדֶת,
רָעַדְתִּי תּוֹךְ זְמַן קָצָר הוֹרוּ לָנוּ לָשֶׁבֶת עַל הַקַּרְקַע
לְיַד קִיר תָּלוּל וְרָחָב,
הָיָה זֶה מִבְנֶה מוּזָר,
שְׁצוּרָתוֹ לֹא הָיְתָה מֻכֶּרֶת לָנוּ.
רַק מְאֻחָר בַּלַּיְלָה שַׂמְנוּ לֵב
שֶׁבַּמָּקוֹם הָיָה רֵיחַ מוּזָר,
וְשֶׁבַּבְּנִין הַזֶּה שׁוֹכֵן עַל כֵּס
הָאֵל "מוּלֵךְ" אוֹהֵב הַקָּרְבָּנוֹת.
לְלֹא שֵׁנַה הֶעֱבַרְנוּ אֶת הַלַּיְלָה
בְּצֵל מְקוֹם – הַהַשְׁמָדָה הַהֲמוֹנִית,
שֵׁם נִסְפּוּ מִילְיוֹנִים
שָׁלְחוּ קָרְבָּנוֹת לְלֹא הֶרֶף...
שָׂמַחְנוּ לַעֲלוֹת עַל הַקְּרוֹנוֹת,
אַךְ מַמָּשׁ שָׂמַחְנוּ, רַק כְּשֶׁהָרַכֶּבֶת הִתְחִילָה לָנוּעַ,
הֶאֱמַנְתִּי עַכְשָׁו בְּיָד הַגּוֹרָל,
שֶׁהוֹצִיאָה אוֹתִי מֵהַגֵּיהִנֹּם הַזֶּה.
הָיִיתִי בְּתוֹךְ הַגֵּיהִנֹּם הַזֶּה,
וְשֶׁאַף אֶחָד לֹא יֹאמַר לִי שֶׁהוּא הֻמְצָא,
שֶׁיַּעֲבִיר קֹדֶם כֹּל כָּמוֹנִי,
בְּקִרְבָה כָּזוֹ לַ"מּוֹלֵךְ", לַיְלָה לְלֹא שֵׁנָה.

לשירים נוספים:
לפני הכניסה לגטו
רחוב הגבול
סלקציה באושוויץ (פריט זה)
שחרור המחנה ברגן-בלזן
הם כלם, כלם היו ברי מזל