השמדתם של יהודי פולין, שתוכננה בקפדנות ושבוצעה שלבים- שלבים, ארכה זמן רב יותר.

המסמך החשוב הראשון על ביצוע "הפתרון הסופי" בפולין, הוא מכתב-הבזק הסודי של ריינהארד היידריך, מ-21 בספטמבר 1939, כלומר שבוע לפני נפילתה של וארשה, וראוי מסמך זה, הקובע את דרכי המדיניות הגרמנית לגבי יהודי פולין בתקופה הראשונה שלאחר כיבושה, שנביא ממנו את סעיפיו העיקריים :

מפקד משטרת הביטחון, ברלין, ה-21 בספטמבר 1939

איגרת בזק

למפקדי ה"איינזצגרופן" של משטרת הביטחון
הנידון: בעיית היהודים באזורי הכיבוש.

בעקבות השיחות שהתקיימו היום בברלין, חוזר אני ומדגיש, כי יש לשמור על סודיות מוחלטת בכל הנוגע לתכנית הביצוע (כלומר - המטרה הסופית). יש להבדיל בין : 1. המטרה הסופית (שהגשמתה תימשך זמן רב מדי) ובין 2. שלבי הביצוע של מטרה סופית זו (שיש להוציאם-לפועל בפרקי-זמן קצובים). דרכי הביצוע שתוכננו טעונות הכנה יסודית ביותר הן מבחינה טכנית והן מבחינה כלכלית.

מובן מאליו, שאי אפשר עתה להיכנס לפרטי-פרטים של כל המשימות הצפויות. ההוראות וההנחיות הניתנות להלן - תכליתן גם לעורר את האיינזצגרופן לשיקולים מעשיים.

אמצעי ראשון להשגת המטרה הסופית הוא - ריכוז יהודי הפרובינציה בערים הגדולות דבר זה יש לבצע במהירות...

יש להקים נקודות-ריכוז במספר קטן, ככל האפשר... כדי שיקל לנקוט אח"כ באמצעים הרשומים להלן. עם זאת צריך לדאת, שייקבעו כנקודות-ריכוז רק אותן ערים, שהן צומת-רכבות, או המצויות, לפחות, ליד מסילת-ברזל.

הכרחי לפרק קהילות יהודיות שאינן מגיעות ל-500 נפש להעבירן לעיר-הריכוז הסמוכה...

2

1) בכל קהילה יהודית יש למנות מועצה שתורכב, עד כמה שאפשר, מאישים חשובים ומרבנים שנותרו. מספר חברי המועצה יגיע ל-27 (בהתאם לגודלה של הקהילה היהודית) - כולם גברים. על המועצה לשאת באחריות, במלוא משמעותה של מלה זו, לביצוע כל ההוראות שניתנו ושיינתנו - בדיוק ובמועד שנקבע.

2) יש להודיע למועצות על נקיטת אמצעים חריפים ביותר במקרה חבלה בהוראות אלה.

3) מועצות-היהודים חייבות - במידת יכולתן - לערוך במחוזותיהן מפקד יהודים, מסויג ככל האפשר לפי המין (בקבוצות גיל): א. עד 16 שנה, ב. עד 20 ו-ג. מעל לגיל זח, ובהתאם לסוגי המקצועות ומקומות-המגורים. את תוצאות המפקד יש להגיש תוך זמן קצר ביותר.

4) יש להודיע למועצות על תאריכי ההעברה, על אמצעי ההעברה ולבסוף על המסלולים שבהם תבוצע, על המועצות תוטל אחריות אישית לפינוי היהודים מערי-השדה.

כנימוק לריכוזם של היהודים בערים תשמש העובדה שהיהודים לקחו חלק בפעולות פרטיזניות ובמעשי שוד.

5) על מועצות-היהודים בערי-הריכוז תוטל האחריות לשיכונם של היהודים הבאים מן הפרובינציה.

יש להניח, כי מטעמי בטחון משטרתיים-כלליים, יחייב ריכוז היהודים בערים התקנת תקנות האוסרות את התגוררותם ברבעים מסוימים, עזיבת הגטו, יציאה לרחוב אחרי שעה מסוימת. בתקנות אלה יש תמיד להתחשב בצרכים הכלכליים.

6) על המועצות היהודיות בערי-הריכוז תוטל האחריות לכלכלת היהודים בשעת העברתם לערים. אין להתערב במקרה, שהיהודים המועברים ירצו לקחת עימהם מטלטליהם, אם הדבר ניתן לביצוע מבחינה טכנית.

7) במקרים שיש הצדקה לכך תינתן ארכה קצרה ליהודים שלא ימלאו אחר הפקודה להעתיק מושבם לערים. יש להתרות בהם, כי יינקטו עונשים חמורים ביותר, אם יסרבו לעשות את המוטל עליהם גם אחר ארכה זו.

3

באורח קפדני יש לבצע תמיד את כל הפעולות הדרושות בתיאום מלא ובשיתוף-פעולה עם השלטונות הגרמניים של המנהל האזרחי ועם השלטונות הצבאיים המוסמכים המקומיים.

בזמן ההוצאה לפועל יש לדאוג לכך, שלא ייגרם לשטחים הכבושים נזק מבחינה כלכלית.

1) ראשית-כל יש להתחשב בצרכי הצבא. כך, למשל, לא נוכל להימנע בימים הראשונים מלהשאיר פה ושם ספקים יהודיים.

מתוך חוסר ברירה יצטרכו הם להישאר כדי לספק לצבא את צרכיו. במקרים כאלה צריך - מתוך תיאום עם השלטונות האדמיניסטרטיביים במקום - לחתור לאריזאציה (העברת בתי-עסק יהודיים ורכוש יהודי לבעלות "ארית", גרמנית או פולנית, הפקעת הרכוש היהודי.) מהירה של בתי-עסק אלה ולהשלים את פינוי היהודים.

2) בהתחשב באינטרסים של הכלכלה הגרמנית בשטחים הכבושים, יש להשאיר, כמובן, לזמן-מה את ענפי-התעשייה היהודיים ובתי-העסק ההכרחיים להבטחת מהלכם התקין של החיים, לסיפוק צרכי המלחמה או לביצוע תכנית-ארבע-השנים. גם במקרים אלה צריך לחתור לאריזאציה מהירה, ככל האפשר, ולהשלמת פינוי היהודים.

3) לבסוף, יש להביא בחשבון את מצב האספקה בשטחים הכבושים. כך למשל, יש למסור אדמות של מתיישבים יהודים לאפוטרופסות של איכרים גרמנים או של פולנים הנמצאים בשכנות כדי שימשיכו לעבדן - וכדי להבטיח בצורה זאת את קציר הקמה ואת הכנת השטח לזריעה חדשה. בכל הנוגע לבעיה חשובה זו יש לעמוד בקשרים עם הממונה על עניני חקלאות ע"י ראש האדמיניסטראציה האזרחית."

היידריך


השלב הראשון הוא, אפוא, ריכוז היהודים בגטאות, מינוי "יודנראט" (מועצה יהודית) ומשטרת גטו יהודית. בשלב זה לא נאמר מה תהיה המטרה הסופית.

ועוד נאמר במסמך זה, כי בארגון הגטאות יש להתחשב בצרכיה של הכלכלה הגרמנית, כלומר : אין להרוס מפעלים העובדים למען גרמניה. עם ביצוע ההשמדה הכללית (בשנים 1942-1943), לא הובאו נימוקים כלכליים בחשבון, וכל היהודים - אף המומתים החיוניים למשק הגרמני - הומתו.

ההוראות הכלולות באותה איגרת של היידריך הוצאו אל הפועל. בשלב ראשון זה של הטיפול ב"בעיה היהודית" על אדמת פולין לא היו שחיטות המוניות בקהילות היהודיות. אמנם נתונים היו יהודי פולין להשפלה, להתעללות לעבודת כפיה להרעבה מתמדת, לפרעות לגירושים ולרציחות; אך מנגנון ההשמדה הסיטונאית הופעל רק בשלב השני, בשלהי 1941.