המבנה החברתי המסורתי משתנה

המהפכה התעשייתית שינתה את המבנה המסורתי של החברה. לפני המהפכה התעשייתית התקיימו בחברה זה לצד זה שלושה מעמדות חברתיים עיקריים: האצילים, הבורגנים והאיכרים. המהפכה התעשייתית פירקה את המבנה הזה, והצמיחה מבנה חברתי ובו שני מעמדות המאפיינים חברה תעשייתית: מעמד הבורגנים, בני המעמד הבינוני תושבי העיר - ומעמד חדש, מעמד הפועלים (הפרולטריון). האיכרים, עובדי האדמה, היו מעמד חברתי נפרד. מקצתם נשארו בעלי אדמות עצמאיים ומקצתם נעשו שכירים באחוזות הגדולות. ואולם בעוד שמעמד הפועלים הלך וגדל - הלך מעמד האיכרים והצטמצם.

שני המעמדות העיקריים - הבורגנים והפועלים - לא נוצרו כמובן ביום אחד, אך בהדרגה הם היוו את רוב החברה. מעמד הבורגנות היה מעמד מקוטב באופן קיצוני. בראשו עמדו בעלי ההון, הקפיטליסטים, ובתחתיתו - סוחרים קטנים ובעלי מלאכה. מתחתם התפתח מעמד הפועלים, העובדים במפעלי התעשייה. בהשפעת המהפכה התעשייתית הלכו והתרחבו הפערים הכלכליים בין המעמדות בחברה. לצד התעשרותם והתבססותם הכלכלית של הבורגנים - בעלי מפעלים, בנקאים, סוחרים וממציאים - שרר בקרב רבים מן הפועלים עוני כבד.

הבורגנות מעצבת אורח חיים מיוחד

בני מעמד הבורגנות חיו כאמור בעיר, ועסקו בעיסוקים מגוונים: היו בהם בעלי מפעלים, בנקאים, סוחרים, וגם - בעלי מקצועות חופשיים - מהנדסים, רופאים, מדענים, מורים, עיתונאים וכן בעלי מלאכה. פערים גדולים - חברתיים, כלכליים ותרבותיים - איפיינו את הקבוצות שהרכיבו את מעמד הבורגנות. משום כך מקובל לחלק מעמד זה לשלוש קבוצות: בורגנות גבוהה, בעלי מקצועות חופשיים, וזעיר-בורגנים (הבורגנות הנמוכה).

הבורגנות הגבוהה, שאליה השתייכו בני המשפחות האמידות - בעלי מפעלים, בנקאים וסוחרים - ניהלו אורח חיים הדומה לאורח החיים של בני האצולה. הם חיו בעושר ורווחה, העסיקו משרתים, בילו בנשפים, בתיאטרון ובאופרה. ומנגד - הבורגנות הנמוכה, הזעיר-בורגנים, היו אנשי הפקידות הנמוכה, בעלי מלאכה עצמאיים, או בעלי בתי מלאכה. רובם היו חסרי השכלה או הכשרה מקצועית. רוב האנשים שהשתייכו לקבוצות שהרכיבו את מעמד הבורגנות חיו ברווחה יחסית, ורק מיעוטם היו עשירים.

בני הבורגנות הגבוהה יצרו בהתנהגותם עולם ערכים שאיפיין - ועדיין מאפיין - את הבורגנות. הבורגנים ייחסו חשיבות רבה לרכוש ולצבירת רכוש, וכן למשפחה ולחלוקת התפקידים בתוכה. בראש המשפחה הבורגנית עמד הגבר-האב, ועליו הוטלה החובה לפרנס את משפחתו. כראש משפחה היה הגבר בעל הסמכות להחליט בשאלות של כללי התנהגות בין הורים לילדים, ובני משפחתו היו חייבים לציית לו.
במשפחה הבורגנית היה סדר ברור של סמכות: הילדים היו אמורים לציית למבוגרים, והנשים - לגברים.

מקומן של הנשים בחברה הבורגנית היה הבית, והן היו אחראיות לניהול משק הבית ולגידול הילדים וחינוכם. בכך איפשרו הנשים לבעליהן להתמסר לניהול עסקיהם ללא דאגות מיותרות. אבל כאשר התעשרה המשפחה הבורגנית, החלה האישה להעסיק משרתים, עבודתה במשק הבית פחתה - וזמן פנוי עמד לרשותה. פנאי זה איפשר לנשים הבורגניות לפתח את חיי החברה שלהן, לפגוש נשים אחרות בשעות היום, לשתות תה בחברתן, לשוחח, לרקום או לשחק בקלפים. בערב נהגה המשפחה הבורגנית להיפגש סביב השולחן ולסעוד יחד. במשפחות ממעמד הבורגנות הגבוהה הוגשה ארוחת הערב המשפחתית על פי רוב בידי משרתת. מכיוון שהמשפחה והבית היו מרכז החיים, הקדישו המשפחות הבורגניות מחשבה רבה לתכנון חדרי הבית וריהוטם. הן רכשו פריטי ריהוט רבים, נברשות, שטיחים ווילונות; והאמידים שבהם החלו לרכוש תמונות ולקשט בהן את החדרים. אחד מפריטי הריהוט המקובלים בבתים רבים היה הפסנתר - והוא שימש סמל לתרבות. טיולים משפחתיים בסופי השבוע או בחופשות גם הם היו ממאפייני עולם הערכים וההתנהגות של המשפחה הבורגנית.

ערך המשפחה בלט גם בקשר של הבורגנים אל הדת. בימי ראשון בשבוע, יום המנוחה של הנוצרים, ובחגים הייתה כל המשפחה הולכת יחד לתפילה בכנסייה. בחג המולד החלו מציבים את עץ האשוח, עץ חג המולד, במרכז הבית, והמנהג לתת ולקבל מתנות בחג זה הפך לאירוע מרכזי בחיי המשפחה הנוצרית.

תנאי עבודה קשים לפועלים

לעומת אורח החיים הנוח של הבורגנים בלטו קשיי החיים של הפועלים. הנדידה של רבים מן הכפר אל העיר יצרה עודף של ידיים עובדות ששימשו ככוח עבודה זול. מצב שכזה איפשר לבעלי המפעלים לנצל את העובדים. ואכן - תנאי עבודתם של הפועלים היו ירודים ביותר: יום עבודה של פועל בבית החרושת או במכרה היה של 14 ואפילו 16 שעות עבודה - בשכר נמוך ביותר ובתנאי עבודה שסיכנו את חייו ואת בריאותו. הפועלים לא היו זכאים לביטוח מפני תאונות ולביטוח בריאות, ומי שנפצע או חלה - פוטר מיד מעבודתו מבלי לקבל פיצוי כלשהו. מעסיק היה יכול לפטר פועל ללא אזהרה מראש, והפועל המפוטר לא היה זכאי לדמי אבטלה.
במפעלי התעשייה הועסקו משגיחים, והם נהגו בקפדנות רבה עם הפועלים והטילו עליהם עונשים כבדים ובעיקר קנסות כספיים על איחור לעבודה, על שיחה במהלך העבודה, על עבודה רשלנית ועוד. לפועלים לא הייתה זכות להתאגד כדי לנסות ולשפר את תנאי עבודתם.

השכר הנמוך אילץ נשים, ולעתים קרובות גם ילדים, לעבוד גם הם על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. בעלי המפעלים העדיפו להעסיקם משיקולים של רווח - מפני ששכרם של הנשים ושל הילדים היה עוד יותר נמוך משכר הפועלים הגברים. מצב זה פגע במבנה המשפחה. שעות העבודה הארוכות גרמו להתרופפות קשרי המשפחה. הנשים, האמהות, יצאו מן הבית לעבודה לשעות ארוכות, והילדים נותרו בבית ללא השגחה. הילדים העובדים החמיצו את תקופת הילדות והתבגרו בטרם עת.

המהפכה התעשייתית וצמיחת תנועת הפועלים - פרקים נוספים:

תהליך התיעוש באירופה
סוציאליזם : הגות ועשייה