מאגר מידע | חזרה3 | הדפסה

עמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > דתות והגות דתית

ביהדות

הדרשנות התפתחה בימי בית שני מתוך הנוהג לקרוא בתורה בעברית ולהסבירה בארמית וביוונית, שהיו שפות הדיבור של העם באותה תקופה. מאז, הלכה ופשטה הדרשנות לבתי כנסת בכל מקום שקראו בו בתורה בשבתות ובחגים. הדרשנים, שביקשו לחזק את האמונה ואת שמירת המצוות, קישרו את דבריהם לפרשה מן התורה שנקראה באותו שבוע, וכן לחלקים אחרים מן התנ"ך - לספרי הנבואה ולמגילות.

לאחר חורבן בית המקדש גדל תפקיד הדרשה. חכמים עודדו את העם בדרשותיהם והדריכו אותו כיצד לנהוג. הדרשה עסקה בפירוש פסוקי התורה שנכללו בפרשת השבוע, והדרשן קישר את משמעותה לאירועים אקטואליים, לבעיות שהתעוררו בקהילה, לחג ההולך וקרב, או לדברי מוסר והגות המתאימים לכל זמן.

בקהילות רבות הייתה נשיאת הדרשות חלק מתפקידו של הרב, והוא התייחס בהן גם לדברים שהיו קשורים לעם ישראל כולו וגם לבעיות המיוחדות לקהילה' או לקבוצת קהילות. בנוסף לציטוטים מן התנ"ך ששולבו בדרשות מלכתחילה, התווספו להן בימי הביניים גם מובאות מספרי המדרש, מן המשנה ומהתלמוד. באמצעות הדרשה התוודע הציבור היהודי הרחב לספרות הדתית, ספג דברי עידוד בתקופות קשות, וכן למד להוקיר מעשים מוסריים ולגנות תופעות חברתיות שליליות.

בנצרות

הדרשה השבועית נישאת בכנסייה הקהילתית במהלך התפילה, וכוהן הדת הוא הנושא אותה. בכנסייה שבכפר או בעיירה נושא את הדרשה הכומר המקומי ובכנסיית המחוז - הקתדרלה - נושא אותה הבישוף.

בדרשה, שנועדה לחזק את האמונה וללכד את ציבור המאמינים, משולבים דברים מתוך כתבי הקודש, ציטוטים מתוך כתבי "האבות הכנסייה" ומובאות מתוך חיבורים של אנשי כנסייה חשובים שבאו בעקבותיהם. הדרשה עוסקת פעמים רבות בנושאים אקטואליים הנוגעים לענייני הקהילה - בחיזוק תופעות חיוביות המתרחשות בה ובגינוי תופעות שליליות; בחיזוק שמירת המצוות; במסרים הקשורים בחגים שמועדם קרב ועוד.

באסלאם

התכנסות המאמינים לתפילה שבועית במסגד הייתה תמיד הזדמנות למנהיגות הדתית לשאת דרשה בפני הציבור. הדרשה היא נאום, שמטרותיו לחזק את האמונה ואת שמירת המצוות של כל מוסלמי וכן לחזק את הלכידות של הציבור. לדוגמה,דרשות המתקיימות בחודש הרָמַצַ'אן עוסקות בחשיבות הצום; דרשות המתקיימות בזמן החָג' עוסקות בחשיבות ההתכנסות של מיליוני מוסלמים יחדיו בעיר הקדושה מכה.

נושא הדרשה במסגד נקרא ח’טִיב. החָ’טִיב חייב להיות אדם בעל כושר נאום ובקי בספרות הדתית. הוא עוסק בדרשותיו באירועים מן ההווה ודן בהם מתוך נקודת מבט דתית. הוא מחזק את טיעוניו באמצעות הסתמכות על הספרות הדתית: על פסוקי קֻראן, על מובאות מן החָדִית’ ועל דבריהם של חכמי הלכה.

בשל השפעתו הרבה של החָ'טִיב על ציבור המתפללים, השתדל השליט למנות לתפקיד איש דת שהיה נאמן לו, ולהבטיח בכך את ציות הציבור לשלטונו. השליטים נהגו לסלק דרשנים שהטיפו נגדם.

לחלקים נוספים של הפרק:

התגבשותה של ההנהגה הדתית
תפקידי ההנהגה הדתית: שיפוט
תפקידי ההנהגה הדתית : חקיקה ופסיקה 
תפקידי ההנהגה הדתית : נשיאת דרשות (חלק זה)
תפקידי ההנהגה הדתית : הנהגת התפילה
תפקידים דתיים : שחיטה
תפקידים דתיים : עריכת מילה
תפקידים דתיים : קריאה לתפילה
תפקידים דתיים : הוראה וחינוך

ביבליוגרפיה:
כותר: תפקידי ההנהגה הדתית : נשיאת דרשות
שם ספר: לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : אל אחד ושלוש דתות
מחברים: שביט, יעקב ; מוסקוביץ, דפנה ; סואעד, צאלח
תאריך: תשס"ה,2005
הוצאה לאור : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
בעלי זכויות: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. הספר הוא חלק מהתכנית "לחיות בארץ הקודש" שפותחה במטח בסיוע האיחוד האירופי.
2. כל הציטוטים מן הקֻרְאָן לקוחים מתוך הקֻרְאָן. תרגם מערבית: אורי רובין. 2005. © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תל-אביב ולמפה הוצאה לאור, תל-אביב.
הערות לפריט זה: 1. הפריט לקוח מתוך הפרק השישי בספר.