מאגר מידע | חזרה3 | הדפסה

עמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > שואה > ההתנגדות הלוחמתעמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > שואה > גטו ובידוד > מזרח אירופה
פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

עיתונות המחתרת אודות רצח היהודים

Uxoriatur Ex Ossibus Ultor (יקום נא מעצמותינו נוקם!)

רציחתה של האוכלוסייה היהודית חסרת המגן הולכת ומתקדמת. יום-יום מגיעות בשורות איוב על מעשי רצח המוניים באוכלוסייה היהודית על ידי התליינים ההיטלריים בדרכים שונות ומשונות ביותר, לפי איזו תכנית שטנית סודית. וילנה, סלונים1 (Słonim), נובוגרודק2 (Nowogródek), קולו, קלודאווה3 (Kłodawa), חלמנו, ולאחרונה לובלין, מייליץ4 (Mielec) לבוב – אלה הן רק תחנות אחדות בדרך העינויים של אחינו האומללים. ובמקומות שבהם עוד "שורר שקט" ממתינים בלב חרד לדברים הגרועים ביותר.

מה הוא הטעם של מעשי הרצח האכזריים הללו? איזו תועלת מבטיחים לעצמם הרוצחים ממעשיהם אלה?

קשה להניח שאין זה אלא זעם וסדיזם, או רק הרצון להסיח מעל עצמם את כעסו של עמם שלהם, או רק הכוונה למשוך לצדם באופן כזה חלקים מן האוכלוסייה הבלתי יהודית, או אפילו כל אלה הסיבות ביחד. כאן יש משהו חדש. אך מה הוא?

האם ההריגה ההמונית של היהודים היא מעשה הנעשה מנקודת הראות של הניצחון שמצפים לו? אנו יודעים, כי ב"סדר החדש" שהגרמנים רוצים להשליט אחרי הניצחון במלחמה, צריך להתבסס על הפיכת חלק מן הגזע האנושי לעבדים העובדים בשביל "אדוניו" הגרמני הקולקטיבי – בסדר הזה אין משימה ותפקיד בשביל היהודים, אנו יודעים, כי בקשר לתכנית זו צריכים היהודים "להיעלם מאירופה". אך כלום בשביל המטרה הזאת אין מספיקות השיטות שהשתמשו בהן עד עתה, שלפיהן צריכה האוכלוסייה היהודית למות ולהיעלם בהדרגה? הרי מלבד זה היה מדובר על איזו תכנית של מדגסקר5 וכדומה לזה.

למה אפוא החיפזון הזה עכשיו?
לא, מעשי הרצח ההמוניים הנעשים עתה באוכלוסייה היהודית אינם שייכים לתכנית של "הסדר החדש" לאחר המלחמה למקרה של ניצחון, אלא קרוב יותר לאמת שהם אמצעי ביטוח למקרה של מפלה.

הפושע פוחד מפני הנקמה היהודית. שכן לשום קבוצה מן האוכלוסייה לא גרם כל כך הרבה ייסורים אכזריים ומחושבים, כמו ליהודים, והוא רוצה משום כך להשמיד את המתנקם המשוער. אמנם, ייתכן כי הפחד הזה מוגזם. נקמתם של הצ'כים, דרך משל, עשויה בלי ספק להיות נוראה יותר מן היהודית. אך אין זה כלל מן הנמנע, כי לאחר היהודים יבוא תור הצ'כים להשמדה ולאחר מכן תורם של אחרים. אלא שהדבר הקל ביותר הוא להתחיל מן היהודים. זהו ציבור שאינו רגיל בהתנגדות גופנית. מלבד זה, ההוצאות להורג המבוצעות באוכלוסייה היהודית אינן מעוררות אי-רצון אצל האוכלוסייה הלא-יהודית, שכן הלא-יהודים רגילים מאז ומתמיד להשמדת יהודים, אין זה מעלה אצלם אנלוגיה מדאיגה...

אנו עומדים חסרי ישע וחסרי עצה מול אויב שכוחו איום, בשעה שאנו נטולי נשק ומגן. אולי יציל אותנו נס, שהוא תופעה שכיחה כל כך בתולדות עמנו. אולי תיסוג ידו של הפושע, לאחר שכבר רווה בדמי נקיים וחפים. אולי... אבל אם לא תיסוג היד הזאת, אלא תוסיף לרצוח, בכל זאת לא תשיג את מטרתה: לא יימלט הפושע מן הנקמה היהודית. לא ישיג נשקו הרצחני את היהודים הסובייטים, ואת אחינו בארץ ישראל ובהרבה ארצות אחרות. כל טיפת דם יהודי נוספת שתישפך כאן תגביר את צימאון הנקמה בכל יהודי, בכל מקום שהוא נמצא שם. הפושע ישיג מטרה הפוכה ממש מזו שהוא מתכוון לה. יגיעו הנה, יגיעו יהודים צעירים וחזקים עם הצבא האנגלי, הסובייטי והאמריקאי וידרשו דין וחשבון. מעשי הפשע לא יישארו בלא עונש. ככל שהפשעים הללו רבים יותר, כן יהיה העונש חמור יותר. הביטוח לא יצליח. גם אילו הצליחו החיות הרעות של היטלר להשמיד את כל האוכלוסייה היהודית, הנמצאת עתה בידיהן, הרי הנוקמים – הנוקמים היהודים – ימצאו את הפושע במאורתו שלו.

קפיצת המוות של יהודי נובוגרודק
באכזריות מיוחדת ניגשו התליינים הגרמנים לחיסול היהדות של שטח הכיבוש הרוסי לשעבר. השודדים ההיטלריים השתמשו שם באמצעים, שלא חלמו עליהם אפילו חילותיו של פטלורה. נעלם כל רגש אנושי, נעלמו כל ההסתייגויות המוסריות. הגרמנים שהפכו לחיות פרא הוכיחו, כי הם מסוגלים לחקות בנאמנות את אבותיהם הנורמאנדיים.

בנובוגרודק הוציאו הרוצחים הגרמניים גזר דין כללי של מוות לכל יהודי המקום. תחת משמר של ז'נדרמים חמושים מכף רגל ועד ראש הובלו כל התושבים היהודים אל מקום ההריגה המוקף והסגור, שבכמה מקומות הוצבו בו מכונות ירייה.

פנים אל פנים עם המוות הבלתי נמנע, העזו היהודים לעשות מעשה גבורה, בחינת תמות נפשי עם פלישתים. רגע לפני פתיחת האש התנפלו על הרוצחים, ובקרב של כוחות בלתי שווים, נדונים למוות, הכריחו את שוביהם ומעניהם לשלם בחייהם של 16 ז'נדרמים, לבושי מדים וחמושי נשק רב.
כבוד לזכר הגיבורים מנובוגרודק.6

(Słowo Młodych, פברואר-מרס 1942)

  1. על קורות יהודי סלונים לאחר הכיבוש הגרמני ביוני 1941 ראו: קלמן ליכטנשטיין (עורך), פנקס סלונים כרך ב', ארגון יוצאי סלונים בישראל, תל-אביב [ללא ציון שנה], עמ' 38-50.
  2. על רצח יהודי נובוגרודק ב-1941 ראו: יהושע יפה, בגיטו נובוגרודק ובתנועה הפרטיזאנית, ארגון יוצאי נובוגרודק בישראל, תל אביב 1988, עמ' 113-139.
  3. עיירה במחוז לודז', בה חיו לפני המלחמה כ-1,350 יהודים. בין ה-9 ל-12 בינואר 1942 גורשו כ-1,000 היהודים שחיו במקום להשמדה בחלמנו.
  4. עיירה במחוז קרקוב, בה חיו בראשית שנות העשרים כ-2,800 יהודים. ב-9 במרס 1942 רוכזו יהודי העיירה בכיכר השוק. כמה מאות זקנים וחולים נרצחו במקום. כ-4,000 יהודים גורשו ממיליץ ליישובים שונים באזור לובלין.
  5. תכנית להעברת המוני יהודים לאי מדגסקר שבאוקינוס ההודי. ב-1937 ניסו גורמים פולנים לבחון את האפשרות להגר למדגסקר עשרות אלפי יהודים מפולין ואף קיבלו אישור מהממשלה הצרפתית (שהאי היה בשליטתה) לבחון את אפשרויות ההתיישבות היהודית שם. בשנים 1938-1940 המשיכו גורמים בס"ס, בעידודו של הימלר, לטפח את הרעיון ובמאי 1940 תמך בו גם היטלר. אייכמן ומשרדו המשיכו לבחון את תכנית מדגסקר במהלך 1940 ברצינות ובשיטתיות. היא ירדה מעל סדר היום עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות והשנוי שהתגבש במדיניות האנטי יהודית. ראו: Aly, “Final Solution,” pp. 88-104.
  6. באביב 1942 הגיעו לגטו ורשה ידיעות על התקוממות גבורה של כ-200 צעירים בנובוגרודק בעת גירוש היהודים להשמדה. הידיעה הציתה את דמיונם של פעילי המחתרת של תנועות הנוער, למרות שלא היתה לה כל אחיזה במציאות. רינגלבלום הטיל ספק בנכונותה. ראו: רינגלבלום, יומן ורשימות, עמ' 383; שלום חולבסקי, על נהרות הניימן והדנייפר. יהדות ביאלורוסיה המערבית במלחת העולם השניה, המכון ליהדות זמננו ומורשת/ספריית פועלים, תל אביב 1982, עמ' 182-185.

באתר יד ושם:
מקורות רשמיים נוספים בנושא גטו ובידוד
חומרי עזר לכתיבת עבודות חקר בנושא גטו ובידוד
מבחר חומרים בנושא גטו ובידוד

למקורות רשמיים נוספים בנושא גטו ובידוד

ביבליוגרפיה:
כותר: עיתונות המחתרת אודות רצח היהודים
שם ספר: ‫ גטו ורשה - סיפור עיתונאי : מבחר מעיתונות המחתרת : 1940-1943
עורך הספר: בלטמן, דניאל
תאריך: 2002
הוצאה לאור : יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
בעלי זכויות: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה