בתחילת המאמר ציינתי שסוגיית המסגרת הנדונה כאן היא למעשה שאלה של זהות: כיצד ראו הצעירות את עצמן, וכיצד נראו בעיני אחרים. בהנצחתן של שלוש הדמויות הנדונות חוזר הביטוי נערה עברייה, ולמרות הרקע הגלותי של כל אחת מהן, היה זה הדימוי העממי שהופץ בציבור הרחב בארץ לאחר מותן. אולם עד כמה הוא תואם את הדרך שבה הן ראו את עצמן ואת האופן שבו קיבלה אותן סביבתן הקרובה? בן-ארי, שהייתה בארץ מגיל שבע, הרגישה עצמה תמיד כדברי בעלה 'חצי צברית', כלומר כמעט כמו ילידת הארץ.93 ההזדהות הראשונית שלא הייתה עם בני הארץ, ובשירים ובחיבורים שכתבה על גורל יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה ניכר שכתבה על האירועים מכאן, ולא מזווית הראייה של מי שבא משם.94 לדברי חברתה רחל ניר, 'אצלה העבר היה מקום רחוק. היא לא הייתה מדברת על גרמניה עם החברות אבל הן גם לא היו מעוניינות לשמוע'.95 'עד שהגיעה אלינו לניצנים היא נחשבה כצברית, וככה גם רצתה להיות', הוסיפה חברתה נחמה בזורה.96 אולם מתוך היומן שלה עולה שהמקום שבו מיקמה את עצמה הן ביחס לחברה בארץ והן ביחס ליהודי הגולה לא היה כח חד-משמעי כפי שמשתמע מדברי בעלה וחברותיה. אמביוולנטיות זו אפיינה עולים צעירים רבים, גם מבין אלה שהגיע ארצה בגיל צעיר, ושהשתלבו היטב לכאורה בחברה הסובבת.
פולד השקיעה מאמצים רבים במחיקת השנים בגולה, ואף על פי כן לא הצליחה כאמור להיחשב בעיני חברותיה ישראלית, אולי בגלל אמה וסבתה, שהקשו עליה מאוד בעניין זה. בשל רצונה לברוח מהדפוסים המעיקים והקשים של הבית הגרמני לא היה זה מפתיע, לדברי חברותיה, שהיא התאהבה ביליד מזרח אירופה שהגיע ארצה כילד, ושנחשב הבן הבכור של קריית-ענבים, ולא ביוצא גרמניה. גם בעלה של בן-ארי טען בהחלטיות שלא היה זה מקרה בלבד שהיא נמשכה אליו – הדבר היה קשור לדעתו בין היתר בעובדת היותו יליד מזרח אירופה, שעלה ארצה באמצע שנות השלושים, ולא יוצא גרמניה. לדבריו הבחירה בבחור שלא היה מיוצאי גרמניה הייתה הדרך שלה לברוח מהנוקשות הגרמנית שאפיינה את בית הוריה ולהבטיח כי ביתה לעתיד לא יהיה כזה.97 שולמית קפלן, שהייתה חברה של פולד ובן ארי, הסבירה את התופעה: 'אילו יכולנו להסתיר את זה שבאנו מגרמניה היינו עושים את זה, הדבר היה עוד יותר קשה מאשר לבוא מפולין שזה, איך שהוא התקבל ביישוב. רצינו להיות בלי עבר. אף פעם לא דיברנו על הילדות, זה מאוד קשה להיוולד בגיל שתים-עשרה, להסתיר את ההורים, אך כך עשינו'.98 משום כך, שתי חברותיה היו לדעתה מרוצות מאוד אילו ידעו שתיארו אותן לאחר מותן כנערות עבריות.
גם סנש, הצעירה העברייה האולטימטיווית שהקריבה את חייה למען עמה ומולדתה במשימה מסוכנת בנכר, התאמצה להתגבר על עברה ועל תרבותה, ויש להניח שהייתה מרוצה אילו ידעה שהפכה לחלק מהנרטיב היישובי עם פרסום שיריה ויומנה. אך במקרה של סנש ההתכחשות לתרבות הגולה, שהייתה קשורה בדמות אמה הנערצת, לוותה בתחושת דואליות ואי שקט, כאילו התכחשה לאמה האלמנה האהובה. גם אמה של פולד התאלמנה, אך נוכחותה המתמדת הייתה מקור לחיכוכים תרבותיים תמידיים בין שתי דמויות, ולא למאבק פנימי כפי שהיה אצל סנש. אירוני אפוא שימיה האחרונים של סנש, שכל כך ניסתה להתערות בתרבות הישראלית, עברו עליה בהונגריה, ושמילותיה האחרונות נכתבו ונאמרו בשפה ההונגרית.
ואולי הכול תלוי בפרספקטיבה, ולמעשה אין כאן שאלה כלל. במחקרה על מיקום הפוליטיקה של הזהות בחנה ליז בונדי את המושג זהות סדוקה (fractured identity) ביחס לתפיסות בינריות.99 ייתכן שגם במקרה של צעירי העלייה החמישית יש לצאת מהמשוואה הבינרית המקובלת, המציגה שתי חלופות של זהות – שייך (insider) ולא-שייך (outsider) – ולראות בבן ארי, בפולד ובסנש דמויות השייכות לחלופה השלישית, המורכב מעולים אשר התאפיינו באמביוולנטיות. הן רצו להשתייך לעולם היישובי אך למעשה מעולם לא נטשו את תרבות הגולה שבה גדלו. בהתחשב בהרכב היישוב בשנות השלושים והארבעים, ייתכן שאלה היו הרוב הדומם של תושבי הארץ, צעירים ומבוגרים כאחד, אשר היוו 'גשרים בין אתמול ומחר' כדברי השיר שמופיע בכותרת, ויצרו קשר חי בין תרבות הגולה שממנה באו לבין התרבות הישראלית שבה ביקשו לגדל את ילדיהם בעוד שהם עצמם עומדים בתווך. 'הניידות מפוררת את נוקשות גבולות המרחב והופכת זהויות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות לסגסוגת, שכבר אין להגדירו בפשטות כ"זהות" ', כתבו ניל סמית וסינדי כץ במחקרם על הפוליטיקה של המרחב.100 וכך אולי היה גם כאן, למרות הניסיון הממוסד להפוך את התרבות היישובית לבלעדית באותם ימים ולשלול את הלגיטימציה מכל חלופה לתרבות זו. אני מקווה שהבנת התפקיד המורכב שמילאה תרבות הגולה בסיפור הגיבורה בת העלייה החמישית תעמיק, ולו במעט, את הבנתנו בכל הקשור בבניית עולמם הפנימי של עולים צעירים טרם הקמת המדינה.
לחלקים נוספים של המאמר:
גשרים בין אתמול למחר: מבוא
גשרים בין אתמול למחר: זהות והגירה
גשרים בין אתמול למחר: בין תרבות הארץ לתרבות הגולה
גשרים בין אתמול למחר: שלוש הגיבורות- שלושה דפוסים של עולות בעלייה החמישית
גשרים בין אתמול למחר: תרבות הגולה בחיי הגיבורה
גשרים בין אתמול למחר: סיכום (פריט זה)
הערות שוליים:
- ריאיון עם בן-ארי (לעיל, הערה 48).
- שירים וקטעי יומן של בן-ארי נמסרו לי על ידי בעלה ובני משפחתה ותודתי נתונה להם על כך. ראוי לציון מיוחד הפרק ביומנה מ-2 בדצמבר 1942, הפותח במילים 'יזכר עם ישראל את אחינו ואחיותינו הקדושים בגולה, אשר נפלו טבח בידי רוצחים פראים!'
- ריאיון מעם ניר (לעיל, הערה 57).
- ריאיון עם בזורה (לעיל, הערה 49).
- ריאיון עם בן-ארי (לעיל, הערה 48). הוא טען גם שמאחר שעזב את הבית שנים רבות לפני שפגש את מירה, ולא חיפש אנטיתזה למשפחתו, הבחירה בה לא הייתה קשורה כלל במוצאה, אדרבה, הוא ראה בה כמעט צברית, מאחר שהגיעה ארצה בגיל כל כך צעיר.
- ריאיון עם קפלן (לעיל, הערה 46).
- L. Bondi, 'Locating Identity Politics', M. Keith & S. Pile (eds.), Place and the Politics of Identity, London & New York 1993, p. 91
- N. Smith & C. Katz, "Grounding Metaphor: Towaras a שם, עמ' 78.
