על היחס שבין הזמן להוראתו בהיסטוריה: פתח דבר

במאמרי אני מבקש להצביע על הקשיים המהותיים, הנוגעים לתפיסת הזמן אצל הילדים. בדבריי אני מתכוון גם לזמן בעל המאפיינים ההיסטוריים.

הקשיים נובעים מכך, שתפיסת הזמן אצל הילדים אינה דומה כלל לזו שקיימת בעולם המבוגרים. משום כך לא די להכיר בעובדה זו, אלא גם לעשות לשיפור תפיסת הזמן אצלם, בהדרגה ובתשומת לב רבה, תוך התחשבות בגילם ובכשריהם השכליים.

אינני מסכים, וזאת עלי להדגיש, לדעה הרווחת בשנים האחרונות, לפיה אפשר לנתק אירוע היסטורי מזמנו ולהתייחס אליו רק מצידו הסיפורי. אי אפשר לנהוג כך, משום שזמנו של האירוע אינו פחות חשוב מאשר הסיפור הקשור בו, וכפי שהסיפור אינו רק מתאר, אלא גם מסביר, כך גם הזמן אינו משמש רק מסגרת להתרחשות, אלא גם מסביר אותה.

שורש הבעייה מבחינת הזמן קשור בעובדה, שהילדים שבויים בזמן העכשווי, והם אינם יכולים, מכוח עצמם, להתעלם ממנו, ולהתחבר לזמנים אחרים, (אם בכ"ז הם מעיזים וחושבים על זמנים אחרים, קשה להם להבין את האיכות המיוחדת אשר מאפיינת את הזמן האחר. לפיכך, התייחסתי במאמרי בהרחבה להיבט זה והצעתי דרכים שונות ומגוונות להרחיק מהזמן את ההקשרים האנכרוניסטיים שבו.