מאגר מידע
מאגר מידע

על הוראת היסטוריה בתיכון: על הוראת היסטוריה | מחבר: אבי פיקאר

אוניברסיטת תל אביב. המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן

אחד האתוסים של חינוך מודרני הוא החינוך לביקורתיות. לא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם. זהו אחד מבסיסי החשיבה המודרנית שהתפתחה במידה רבה תוך כדי מרידה בדת ובשלטון המלוכני. בכל מה שקשור להוראת היסטוריה, בעיקר בשאלות של ציונות ומדינת ישראל, מניחה הגישה הביקורתית שיש לתלמיד איזשהו מידע הכולל מיתוסים, עמדות פוליטיות וכו'. על כן תפקידה של הוראת היסטוריה ביקורתית הוא לחשוף את התלמיד לעובדות חדשות, יהיה מי שיאמר לחשוף אותו לנרטיב אחר, לנתץ מיתוסים ולהציג לתלמיד גישה רעננה לסיפור היסוד של החברה לה הוא משתייך. גישה זו כוחה יפה להוראה באקדמיה. ואולם בהוראה בבתי ספר תיכוניים מסתבר שרותמים כאן את הסוסים לפני העגלה. מעטים הם הילדים המגיעים לבית ספר תיכון עם ידע סביר על ה'מיתוסים' של החברה הישראלית. רובם כלל לא שומעים על תכנים אלה בשום מסגרת. לימוד ביקורתי שמטרתו לנתץ אמיתות ישנות לפני שלומדים דבר וחצי דבר על אותן אמיתות יכול ליצור דיספרופורציה רצינית בתודעה של התלמיד. להמחשה אביא שתי דוגמאות. כאשר למדתי לתעודת הוראה התבקשו הסטודנטים לציין מה הדבר הראשון שהם היו רוצים להנחיל לתלמידיהם כמורים להיסטוריה. סטודנטית אחת, שלימדה בכיתה ז' בחטיבת ביניים בבאר שבע, אמרה שהיא הייתה רוצה שתלמידיה ידעו שימי הביניים לא היו תקופה חשוכה כפי שנוטים לחשוב אלא הייתה זו תקופת פריחה של מדעים, אומנויות ועוד. ואולם תלמידיה של אותה סטודנטית כלל לא ידעו שימי הביניים זכו לכינוי 'תקופת האופל'. כאשר הדבר הראשון שהם למדו בהיסטוריה היה תפארתם של ימי הביניים נוצרה אצלם תחושה שדווקא תקופה זו הייתה תקופת פריחה, להבדיל מהעת העתיקה ומהתקופה המודרנית. חוסר פרופורציות הנובע מחינוך ביקורתי קיים גם בקרב סטודנטים. במהלך שיעור, שעסק בהשפעת 'ההשכלה' על יהודי ארצות האיסלאם, ביקשתי מהסטודנטים להגדיר מהי הנאורות. אחת הסטודנטיות, לא במקרה תלמידה מהמחלקה למזרח תיכון, הסבירה לי ש'נאורות משמעה גזענות'. קיים אמנם קשר בין הנאורות האירופית לבין הקולוניאליזם והגזענות, אולם אם ההגדרה הראשונה לנאורות היא גזענות יש כאן הפנמה של תיאוריות ביקורתיות פוסט-קולוניאליות ללא הבסיס כנגדו ביקורת זו באה.

ספרי לימוד בתולדות הציונות הממעיטים במידע על ה'מיתוסים' הציונים ומפליגים במידע על הנרטיב של 'האחר', אינם ממלאים את הפונקציה של חינוך ביקורתי. שבירת מיתוסים היא למעשה יצירת מיתוסים חדשים, על-פי הנרטיב החדש. אין כאן איזון, בגלל הבורות – שכל מורה להיסטוריה נחשף אליה – בקרב תלמידים בכיתות התיכון. אם ממעיטים מעצמת האיום שנשקף ליישוב היהודי ב- 1948 ומאריכים מאד בהיווצרות בעיית הפליטים, זהו איננו לימוד ביקורתי אלא טיפוח הנרטיב הפלסטיני. כדי לבנות אנטי מיתוס יש צורך במיתוס. אי-אפשר למחוק דבר שמעולם לא נכתב.

שותף אני לעמדתה של יוגב הגורסת שמורה להיסטוריה בתיכון איננו רק היסטוריון, הוא קודם כל מחנך והוא צריך שההיסטוריה תתחבר לחוויות של התלמידים, לניסיונם ולרקע המשפחתי שלהם. הדבר צריך לבוא לידי ביטוי, למשל, בכמות הזמן שמושקע בלימוד תולדות היהודים בארצות האיסלאם. יהודי ארצות האיסלאם היוו בעת החדשה, רק 7% מהעם היהודי (עד מלחמת העולם השנייה. ולאחריה – פחות מ- 20%). ייתכן שבלימודי היסטוריה באוניברסיטה לא צריך להרחיב על יהודי ארצות האיסלאם בגלל עובדה זו. אולם במערכת החינוך, שכמעט מחצית התלמידים בה הם צאצאי היהודים בארצות האיסלאם, חייבים נושאים אלו לתפוס מקום נכבד יותר. חייבים להקנות לתלמידים תחושה שהסיפור המסופר בשיעורי היסטוריה נוגע להם ולמשפחתם.

בדברנו על חינוך פוליטי ועל ריבוי קולות צריך להיזהר שלא ללכת שבי אחרי ה'בון טון' הפוליטי של האליטה האקדמית. יש הטוענים שחינוך פוליטי ביקורתי מרחיב את אפשרויות הבחירה. אסתר יוגב התייחסה להתנהגות אחרת של חייל ישראלי במחסום אם הוא ילמד גם את הנרטיב הפלסטיני. אם זו הכוונה, הדבר בוודאי אינו מייצג את ריבוי הקולות בחברה ונותן לאליטה מצומצמת להכתיב השקפת עולם במסווה של הוראת היסטוריה. העובדה שקשת העמדות של האליטה האקדמית שונה במובהק מקשת העמדות שבה לידי ביטוי בבחירות, מצביעה על כך שחינוך פוליטי כזה איננו מרחיב את אפשרויות הבחירה, אלא דווקא מצמצם אותן. על מנת לשקף נכונה את ריבוי הקולות בחברה יש מקום להוסיף לניסוח המחודש של חינוך פוליטי 'יצירת בני אדם טובים, מוסריים וביקורתיים', גם את הנוסח המיושן מעט 'המזדהים עם עמם ומולדתם'.

לחלקים נוספים של המאמר:
על הוראת היסטוריה בתיכון: אתגר הדיאלוג- הוראת היסטוריה כסיפור של התקשרות
על הוראת היסטוריה בתיכון: על הפער הבלתי נסבל שבין התאוריה לפרקטיקה
על הוראת היסטוריה בתיכון: לחזור ללמד היסטוריה, לחזור לספר סיפור
על הוראת היסטוריה בתיכון: על הוראת היסטוריה (פריט זה)
על הוראת היסטוריה בתיכון: קודם יש לצוד את הדוב
על הוראת היסטוריה בתיכון: הוראת היסטוריה למתבגרים
על הוראת היסטוריה בתיכון: לא הכל צריך להיות רלוונטי
על הוראת היסטוריה בתיכון: זיכרון קולקטיבי מול ריבוי קולות
על הוראת היסטוריה בתיכון: מעט על מכשלות הרלטביזם
על הוראת היסטוריה בתיכון: בין מחקר היסטורי לזכרון קיבוצי: הוראת ההיסטוריה והמאבק על הפרטת התודעה הישראלית
על הוראת היסטוריה בתיכון: בשבי הדיכוטומיות


ביבליוגרפיה:
כותר: על הוראת היסטוריה בתיכון: על הוראת היסטוריה
מחבר: פיקאר, אבי
שם כתב עת: ישראל
הוצאה לאור : אוניברסיטת תל אביב. המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן
בעלי זכויות: אוניברסיטת תל אביב. המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן
| גרסת הדפסה | העתק קטע למסמך עריכה | הצג פריטים דומים |

אטלס תולדוט | לקסיקון תולדוט

תולדוט אתר ההיסטוריה מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית